זהו.
עוד לילה בלי שינה עבר עלי, עוד יום אחד .
לנשום לנשוף
לשחרר את הפרפרים האלו בבטן.
שנה עברה.
שנה עברה מאז שפתחתי את הבלוג הזה, שנה עברה מאז שזה שלא סגור על עצמו העיר אצלי את השריר של הלב. לסכם שנה? נעשה את זה ביומולדת.
ואיך מסכמים בעצם לא רק שנה אלה כמעט 33 שנים של רווקות? מה אומרים?
אני יודעת שהיום אני צריכה להניח בצד את הדרמות המשפחתיות, את זה שאחי מתגרש פחות משנה אחרי שהתחתן,את הגילוי המעציב שצדקתי שכל מה שהיא רצתה ממנו זה את כספו המועט, את הצביעות את זה שהוא גילה כנראה שיש לה מאהב.
את הלב המדמדם לו.
אני יודעת שביומיים הקרובים אני צריכה להניח להם בצד, לתת לעצמי ליהנות מלב עם המון אהבה של שרון שמקרין עלי, ועל הלב שלי שמחזיר לו. לזכור את זה שהבחירה שלנו זה מה שחשוב בעצם, חשוב יותר מהערב עצמו.
אני יודעת שצריך להניח בצד את הריבים הויכוחים והדרמות המשפחתיות גם אצלי גם אצל שרון את המתח. לשכוח את כל השיבושים (הנשואה שהייתה אמורה לצעוד איתי יד ביד גם אל המקווה הערב וגם מחר ללוות אותי חולה עם חום, נפשי התאומה הוקפצה לבוא איתי למקווה ומחר עוד לא סגור הכי הרבה אחותי תוקפץ על תקן שפיות ) את כל הדברים שרציתי ולא עשיתי...כי דיי, כל מה שנותר לי זה לנסות ליהנות.
מחר בערב יפתח דף חדש ביומן שלי.
רוי נשואה.