אני נשואה? הייתה חתונה? זה בטח חלום.
אי שם בטורקיה אני מנסה לפקס את עצמי. ערב , מקלחת במלון, אחרי יום עמוס בשיבושים החל מטיסה במטוס שעוד רגע מתפרק, שש שעות בנמל התעופה בן גוריון (כל מי שרוצה לדעת משהו על הדיוטי מוזמן לשאול אותנו) ועובד מקומי שלקח לנו את הזמנה למלון עליו היה כתוב מפורשות "סוויטת ירח דבש". מזל שפקיד הקבלה הראה קצת יותר סימפטיה.
ככה אחרי שגילנו שבמקום מיטה זוגית קיבלנו שני מזרונים (זה לא ממש מיטה שם) אחרי שהאיצו בנו ללכת לאכול ככה כמו שאנחנו ואני עמדתי שם מול דניס הפקיד עם דמעות בעיניים.. מלמלתי לו אבל זה הירח דבש שלי.. למה לדפוק לנו אותו.
הדברים פתאום נראו אחרת...
כמובן שהקינוח המפתה, המזרון הזוגי וברכה שדניס שלח לנו.. עשו הבדל מאוד גדול.
אבל התפיסה .. התחתנו..זה אני ושרון. זהו נגמרו כל ההכנות כל החגיגות כל האורות והפלשים, זה רק אני והוא.
אני נשואה? לא נתפס. מי היה מאמין?
לא ישנתי כמה ימים לפני החתונה, ישנתי בקצרות בקטנות נים לא נים. מתח. בבקר של החתונה חיכיתי שהשעון יצלצל כבר, אי שם בשש עוד הרצתי הלצות עם שרון (תשני את לא תקומי לחתונה..) והוא שלוות ישרים. מי ידע שעוד כמה שעות השלווה הזאת שלו תעשה את כל ההבדל... המתח הזה בינינו האנרגיה מהמקווה הכול..
ואז אחרי שיגועים קטנים שרון מוביל אותי אל תוך האוטו מציץ "בטעות" אל שולי השמלה.. אוי זה לא לבן הוא פולט.. אם הוא היה יודע איזו הפתעה תמתין לו עוד כמה שעות. אחותי נאספת לה ממקום משכנה כולה שירים, שרון לא יודע את נפשו מצחוק. בתכנון המקורי הנשואה הייתה צריכה לבוא איתי, אבל היא כאמור חולה כך שאחותי נקראה לשמש כליווי. הגענו אל המספרה, אחד המקומות היותר ידועים בעיר.. שלל "סלברטאים" ואני נציגת מעמד הפועלים עם הקשרים.
זה היה יום דיי חווייתי, מצד אחד עומלים לי על השיער, חפיפה מפנקת פאן לבננה, מצד שני מסדרים לי את הציפורניים, לק מוקפד, וכולם באים להציץ ולהגיד מזל טוב לכלה.
לפעמים חיפשתי עם מי הם מדברים.
לא נקלט.
בצהרים מגיע שליח עם זר בלונים ענק.. חברה מהתפוח הגדול שולחת אותו. עם כמה מילים. והדמעות שעמדו בגרון הן שוצפות על האיפור.. ושוב תיקונים והכל עם חיוך.
אחרי הצהרים שרון בא לאסוף אותי. הוא נכנס והמבט שלו קופא. חיוך ענק...שביב של דמעה
נסענו עם עצמנו לאולם, בהתחבטות של לפני התייעצתי עם חברה טובה שהתחתנה לא מזמן, היא ושרון חשבו את אותו דבר, אין צורך בנהג, אז ויתרתי. ישבתי מקדימה. נסענו באוטו בלתי מקושט ובכל זאת זכינו לשלל הרמות גבה וצפצופים.
עד כאן הזיכרון שלי צלול ובהיר, אני חושבת שבמעלית לאולם איבדתי קצת את החיבור לקרקע... משהו דיבר איתי לפני החופה עד עכשיו אני לא מצליחה להבין מי זה היה. טוב שעשינו בסוף וידאו.
איך היה הערב? אישית הוא עבר לי מהר , מהר מאוד ונהניתי, גילתי שהחברים שלי חטאיירים כבדים ובלתי רקידים, נו מה ציפיתי אוכל טוב ואלכוהול שהם יקומו? הסטייליסטים רוקדים רק לצלילו של dj בן לאומי כזה או אחר.. נו טוב אני רעה איתם.
סוף הערב, מוקדם יחסית הרחבה התפזרה ואז היה הרגע שבשבילו היה שווה הכול, רק אני ושרון רוקדים צמודים על הרחבה, ההרגשה הפנימית שלי הייתה כאלו התחברנו לגוף אחד, גם הוא מרגיש כמוני.
זהו,
אתמול חזרנו, שרון חזר נשוי וחולה, אני חזרתי נשואה וישירות לטירוף בעבודה(וקצת חולה אבל בלי זמן להיות חולה), בין לבין אנחנו עונים על טלפונים, מנסים להגיד תודה לכולם ... בטח העלבנו כמה אנשים בדרך. יצא מוזר החזרה הזאת .
מסתבר שכולם מאוד התלהבו מהחתונה, ה dj שניסה לשווא להרים אותם מהכסא בערב זוכה למחמאות גורפות אחלה מוסיקה אומרים כמעט כולם , גם מאלו שראו אחד או שניים בעולם וההיתי בטוחה שיקטלו אותו מוות, האוכל זוכה לשבחים והלוקיישן.. בקיצור רק טוב.
אז ישר לשעות עבודה מסיביות, הגשה אחת ורצון ולעוד יום אחד של שינה.
נגמרו החגיגות .. התחילו החיים...
אני רוי סוגרת שנה פותחת אחת חדשה...
כרגיל אתם מוזמנים