מתפרקת.
אני מרגישה מפורקת, חסרת אנרגיה, חצי אני למעשה, והמצפון המצפון הורג אותי.עד שאני באה הביתה מהעבודה כל מה שאני רוצה זה לישון בערך.
השבוע נשברתי לרסיסים,הכאב הפיזי היה גדול כול כך שלא יכולתי לשאת אותו עוד
והאז הגיעו הדמעות...
ושרון?
הוא עומד שם מחבק מקבל ומבקש ממני להפסיק לשמור דברים בבטן, להוציא, זהו נגמרו הימים של ההדחקות עד אין קץ, של הבריחות עכשיו אנחנו שניים הוא אומר, ואני פה בשבילך לא פחות מאשר את פה בשבילי.
ואני לא יודעתי מה לחלוק מה להגיד, סה"כ אני חולקת ..
ודמעות הן דלגו, והחיבוקים התחזקו.
והלילה נגמר והפך לבוקר.
והוקל לי קצת.
למחרת דברנו על הלחצים של החתונה, הלחצים המאוד גדולים בעבודה, על זה שהכול בעצם ביחד ואני? אני עוד לא הספקתי לעכל את זה.הבטחתי לנסות להוריד הילוך ולתת לעצמי לנוח קצת.
אזעקת שווא.
שלושה ימים , בתחילה אמרתי לעצמי שאני בטח מתבלבלת עם כל הסידור מחדש שעשיתי לגלולות שלי לקראת החתונה, אח"כ כבר ההיית דיי בטוחה בתאריך, ויום אחרי כבר קבעתי תור אצל רופא והלכתי עם שרון לקנות בדיקה ביתית.בכל זאת שלושה ימים..
ביום הראשון אמרתי לשרון משהו , חצי מילה כזו, אנחנו שני סניליים והוא פולט לי את בטוחה שלא התבלבלת בתאריך? לא יודעת. סיכמנו שממתינים ואז בודקים.
כרגיל הוא רגוע אני לחוצה. ילד עכשיו? עם עבודה שרק התחלתי, עם שרון שעוד מפלס את דרכו בתור עצמאי, עם קורסים באוניברסיטה שאני רוצה לסיים לפני, זה לא הזמן.
אני תוהה ביני לבין עצמי מתי זה "הזמן" הרי יציבות זה דבר כל כך נזיל. העבודות שלי מזמן כבר לא יציבות ואנחנו כל כך בטוחים בקן שלנו. אז מה אם זה חורג מהתוכניות..
ההיגיון אמר לי שזו אזעקת שווא, עוד משהו בגוף שלי לא ממש מתפקד עם החום של אוגוסט.
ביום השלישי בישרתי לו שאנחנו הולכים לקנות ערכה ביתית, אין מצב שאני הולכת לבד, הוא לא חשב לרגע בכלל שאני ילך לבד, מה ככה חשבת? הוא חצי נעלב ממני.
אנחנו מסתובבים בחנות, עוברים על המדפים ומחפשים ערכות, עושים השוואות, שרון בניגוד אלי ליווה כבר בעברו ידידה שנכנסה להריון וננטשה ע"י בן זוגה,אני לא ממש עמדתי במצב כזה ובחיי לא קניתי ערכה שכזו רק שהפעם המצב בכלל מוזר, אחרי הכל אנחנו זוג נשוי. אנחנו מדברים על העבר מול ההווה תוך בחינת ערכות לבדיקה.עכשיו כל מה שנותר זה להמתין לבוקר.
תראה אני אומרת לו הלילה אני אקבל, רק בגלל שקנינו את הערכה, ההינו צריכים לקנות אותה קודם. מה שיהיה יהיה הוא מחייך אלי, ביחד מתמודדים על הכול זוכרת.
זוכרת.
בבקר אני מגלה שזו אזעקת שווא,הערכה נותרה על השיש . אין צורך. ידעתי.
אני מספרת לו. ורואה את הזקיק הזה בעיניים שלו,הקלה אצלי כמעט אכזבה אצלו.
הלו? אתה לא אבא,קצת חיוך בבקשה אל תגידי את זה ככה הוא מבקש החודש אני לא אבא. ומדברים על ילדים, האם לדבוק בתוכנית המקורית או להקדים אותה ועל יציבות..ומחליטים שהחודש לא עושים שום שינוי בתוכנית
אני אוהבת אותו.
אני מקננת?
כן הוא עונה לי . הגוף שלך מוכן אולי לפני הראש שלך. תראי מה הולך איתך בזמן האחרון.
לילה, אנחנו חוזרים מהנשואה ובעלה , אי שם מחוץ לעיר.
ערב שלם עם שיחות על הורות, ילדים, חוויות נישואים טריים (הם חגגו שנתיים של נישואים ושנה לילדה)והורות מהירה... השיחות שלנו לא נסבו ככה כבר המון זמן. ימי ההולדת שלי ושל הנשואה קרבים, חודש אוגוסט תמיד היה סוג של נאחס כזה עבורנו, אבל השנה אנחנו מתנהגות שונה באופן מפתיע, הנשואה אומרת שיום ההולדת שלה איבד קצת משמעות מאז שהילדה נולדה, אני אומרת שעדיין קשה לי עם אוגוסט אבל הפעם זה שונה.בטח היא צוחקת יש לך את שרון...
אנחנו מתכננים סוג של טיול ימולדת משותף אחרי הימולדת שלי בתאריך נטרלי , הפעם זה יהיה טיול זוגות , מדברים על סידור לילדה סידור לכלב לאן נוסעים ועל זה שהשנה אין סיבה לחגוג לפני או אחרי. ואז היא קיבלה הודעת SMS על חברה שנכנסה לחדר לידה, השיחה שוב זרמה לשם, השיחות הולכות ונהיות שונות שמדברים על הורות, על מעברי דירה והתמקמות עם ילדים.. אני מנהלת שיחות ילדים ? אני פתאום שלוטת במוצרים, שואלת שאלות על בדיקות וישנה עם אוסף כריות שנראה כמו קן?
כן אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
