| 9/2005
לא ככה התכוונתי לחגוג ..
אוכל, אי נוחות,ללכת לישון,לא נרדמת
הכאב מתחזק
ניסיון לצפות בטלויזיה,הכאב מתחזק
משהו נקרע בי מפנים
להגיע לאסלה
מהר
כאב חד
לא ליפול בדרך
שרון
אמא
הצילו
משהו קורע אותי מבפנים
להוציא הכול
לנשום
לנסות לשתות
להוציא שוב
כמה זמן אני כבר ככה?
להישען על שרון
אין טעם להתווכח איתו יותר
נוסעים לרופא
לא להקיא באוטו
כן להקיא על עץ
קבלה
אח
רופאה
שמונה מליון שאלות
כמה שאלות רק שייקחו את זה ממני.
לא בהריון
תודה רבה את זה אני יודעת לבד
כאב חד, לא מספיק
למה היא לא עושה משהו?
אח, מחפש וריד, לא מוצא, מכאיב, מפספס, שוב מכאיב
משאיר אינפוזיה
יהיה לי כחול ענקי
ושרון צמוד אלי
אני רוצה הביתה
הוא הבטיח לי שעה והולכים לחגוג
מרפאת החרום נסגרת
תיסעו עכשיו לאיכילוב
מנסה לשכנע את שרון הביתה
יש לנו הפניה הכי הרבה נסע אחר כך
הוא לא מקשיב
מרגיע ומבטיח שזה יהיה קצר
כאב חד
איכולוב
קבלה
סטז'רים
חדר מיון
שעות
כמה שעות אני פה?
מתשהו איבדתי את הספירה
מחט, יד שניה, עוד אינפוזיה
בדיקה כזאת, צילום כזה
פלישה גופנית חדשה
כואב..
רוצה הביתה
דמעות צעקות וכאב
זה לא עובר
עוד בדיקות ועוד שאלות עוד מחט נכנסת לאינפוזיה
שיוציאו את זה ממני
עוד בדיקה פולשנית
איבדתי את השעות
מסיעים אותי הלוך ושוב על האלונקה
כדאי להם לשים משהו נחמד על הקרה במקום כל הצינורות והניאונים המכוערים
עוד המתנה, אין להם ממש תשובה, איזה יום היום?
הגיע בוקר
שרון, עיניים עייפות חיוך חיבוק,לא עוזב לרגע, כל הזמן לידי,מגרשים אותו מאחורי הוילון
בדיקה פולשנית, בוכה הביתה,עוד לא,עוד בדיקה,הגיע כבר בוקר?
קר, התייעצות רופאים,אשפוז
רוצה הביתה
יש לנו חתונה של חברים קרובים, חייבת להיות שם,שרון מנסה לגשר,אשפוז לכמה שעות למעקב, החתונה רק מחר
נכנעת
העייפות גדולה, רוצה רק לישון,הכאב כבר סביל
מחלקה
משהו משהו , חדש חדיש ומחודש
שכנה לחדר
פטפון לא מפסיקה לדבר
לגרש את שרון לישון, גם הוא ער כבר 40 שעות,להודיע להורים,להרגיע
לנסות לישון,אחיות ,מרחפות,באות מזריקות נגועות,עוד שקית לאינפוזיה לנסות להירדם
אמא, להרגיע אותה,לחייך,רואה את הדאגה בעיניים.
חברה כלה על הקו, לא שלחתי לה את המייל, להסתיר את המצב, לשולח sms לשרון שישלח לה. חשובת כמה זמן הוא יישן אם בכלל. הבטיח לישון.
שכנה לחדר פטפון,שמשהו יכבה אותה,לעצום עיניים,ללכת למקום השמח,לנסות לישון
מחשבות על החגיגות,הבנה שגם מה שתוכנן לסוף השבוע הקרוב לא יהיה
לברוח הביתה.
שרון חוזר, מנסה לחייך,מביא איתו מתנות ימולדת,לא כאן התכוון לתת לי אותם
צוחקים,אהבה גדולה,מה השעה?איזה יום היום?
לא משתחררת אולי מחר, דמעות,שרון משכנע אותי שגם אם לא משחררים אותי
אנחנו נוסעים לחופה,הולך וסוגר את זה עם הרופאים
מבטיח לי . דמעות,מנסה לישון.
מרגישה כאלו אין לי כוחות, לפטפון באים אורחים,שרון מבקש שקט,נעלבים הולכים
לילה
עוד לילה?
שרון מחבק אני מבטיחה לעצם עיניים, נים לא נים, אחיות באות כל רבע שעה
ככה זה מעקב צמוד,עוד בקבוק באינפוזיה,הם יהרגו אותי עם התרופות שלהם
לפנות בוקר
בוקר טוב, מדדים בבקשה
אחיות עם חיוך ובדיחה קטנה של איך לישון במלון
חייבת לישון,ממתינים לרופאים,רוצה הביתה
איבדתי כבר צלם אנוש, לא איכפת לי כבר שהחלוק הזה לא מכסה כלום
לא איכפת לי שכל פעם שאני קמה כל המסדרון רואה הכול
לא איכפת לי, הגוף שלי הופך להיות חפץ שממשים אותי דוקרים אותו נגועים בו
זרים
הלהקה מגיעה. כמה הם עשרים? שלושים מגרשים את שרון מהחדר מדברים עלי בגוף שלשי, אין לי כוח להתנגד, ממשמשים לי את הבטן, הנה שאלה אני עונה כמעט את כל האמת שומעת את המילה בית.
הולכים
שרון נכנס, אני משתחררת אני צוהלת לו נגיע לחתונה בזמן, כמה שיקרת הוא שואל
רק קצת אני עונה,אם אני אשאר פה אני אהיה ממש חולה
טוב שאת לא רואה את הצבע שלך , שעות של המתנה,בדיקות חוזרות
ושרון כמו מלאך מסתובב בין הרופאים שישחררו אותי כבר.
אוכל
כמה שעות לא אכלתי? 50 בערך?ביס ראשון, שלוק ראשון,איכס.
שחרור .
הסברים, הנחיה מפורשת לחזור עם כל כאב קטן
כן בטח
מכונית בית.
מבט על שרון, רואים עליו שהוא ממש גמור
נכנסים למיטה לישון. שעון מעורר, מקלחת משותפת לא יכולה לזוז
שרון תומך ועוזר כבר לא איכפת לי שהוא רואה אותי ככה בשיא החולשה
אמא על הקו, אולי לא תלכו
רק לחופה.
תתאפרי שרון מבקש, מוזר בדרך כלל הוא ממש לא חובב איפור,הבנתי שהצבע שלי לא משהו. יד רועדת משרטטת קו בעין.. לא נורא לילה.
מגיעים
לחייך. החתן מעיף מביט ושואל מה קרה? אי אפשר לשקר לו . אח"כ אני מבטיחה לו
הכלה אומרת לי, רוי את בסדר? מתרגשת אני פולטת לה
קולגות מהעבר. מנסה להיות הכי קול שאפשר.קצת חולה מתנצלת.
חופה. קידושין. חיבוקים. הנה עוד זוג שלא יודע מה קורה ,בשביל זה צריך וידאו
יושבים.
שרון הולך להביא לו לאכול, אני עוקבת אחריו במבט, אני לא היחידה שסבלה בשלושת הימים האחרונים ..אני לא נגועת בכלום
החתן בא, החלטי הוא ידוע שמשהו לא בסדר, לא מוכן שאני לא אספר לו. עכשיו אני נשוי את מוכנה להגיד לי מה קרה, לא רוצה להרוס, הוא לא מניח,מספרת לו,מנצלת שאני אלך עוד רגע,מרגישה התמוטטות, אין לו מילים על זה שבאנו. מבקש משרון לא לשמעו לי ולהחזיר אותי לבית החולים על כל פיפס קטן. קריצה של גברים . מצטלמים הולכים
מתבאסת.
בית,מיטה,לישון,לקום,לישון לקום,בוס, אמא, אבא, אח, חברות , רופא אחד,רופאה שני
שבוע בבית.
ואני אין לי כוחות.חוזרת למיטה
| |
| כינוי:
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
