יומן

שוב מכתב לילה.

כמה זמן לא חווית  את הכוח שיש בחושך.

אתה פה בחדר הסמוך, בטוח שאני עושה עוד הגהות על עבודה שאני צריכה להגיש.

כבר כמה דקות שהראש שלי לא שם.

אני דואגת.

כבר לילות שלמים שאני שומעת אותך זז מצד לצד במיטה, מנסה להתכווץ שאני לא ארגיש את התנודות שלך. כבר לילות שלמים שאני עושה עצמי ישנה.

לעיתים אני קורסת ככה ממחסור בשעות שינה.

מה יהיה אהוב שלי? עד מתי נדאג ככה?

האהבה בינינו היא גדולה וחזקה, אני מתקשה לפעמים לקלוט שאנחנו יחד כבר יותר משנה, ועוד רגע נחגוג את שנת הנישואים הראשונה שלנו.

אבל המצב  אהוב שלי, זו לא רק אהבה.

אני יודעת , אני חשה את זה כמוך , את התסכול שבחיפוש, את הדאגה לפרנסה, את אי הנחות שבתחושה של הלאה.

עוד שבועות ספורים אני אסיים את הפרויקט שלי, זה שלקחתי שהכול היה אחרת, הידיעה של אז על התפקיד הקובע שלך הנחתה אותנו.

הכול שובש.

אני יודעת שהכוח שלי ושלך יחד חזק מהכול, אני יודעת ואתה יודע

ועדיין שינה טרופה, חלומות הזויים.

לא הכול קל בחיים, אני עדה, והבשורות מסביב אומרות להכניס אותי לפרופורציה הכי מהירה שיש

אז איך זה שלא.

והרצון הזה שלי להיות אמא, אתה מכולם יודע, איך הוא מחלחל ומשתק, ואיך האכזבה  מתחילה לפעול, על פניו בחוץ אני הגיבורה החזקה, אבל בפנים? משהו בי לא מבין איך זה שאנחנו עוד לא? ואני יודע שלחיים יש קצב משלהם, אנחנו עדות לכך שהחיים הם כמו סרט הזוי, הרי הכול התרחש כל כך מהר אז למה זה עכשיו לאט?

אהוב יקר שלי, עוד כמה רגעים אני אסגור את המחשב, ונלך יחד להתחיל עוד שבוע.

אני אוהבת אותך עד כאב, ויודעת שגם אתה.

אני חסרת האמונה , אתה מלאה אמונה,

אני רק רוצה לחיות את החיים שלנו, להקים משפחה ולצאת קצת מטרדות הפרנסה.

אני רוצה לשבור את המעגל הזה,

אני רוצה קצת שקט בחיים.

ואני אוהבת אותך.

אהוב שלי, מי ייתן וקצת מכוח שלך ידבוק גם בי.