יומן

השבוע לפני שהוא הפך לזוועה  ממש גררה אותי חברה למסיבה של אחד מהמקומות שפעם הנפיקו לי תלוש משכורת בתמורה לנשמתי. היא הייתה צריכה להיות שם בגלל סיבות עסקיות, ולא רצתה ללכת לבד, אני צריכה לחפש שוב עבודה והמסיבה הזו כרגיל כמו כל שנה מרכזת אליה אנשים מהתחום, ככה שלא היה לי סיכוי ולו קלוש להימלט מהנחרצות שלה שאני באה. אין מצב שלא.

בבקר שאחרי אני מקבלת ממנה SMS  "טוב לדעת שנשאר בך משהו מהתל אביביות שהייתה לך לפני החתונה".

אלוהים כמה שהיא טועה.אני כל כך לא שם,וזה כל כך לא קשור לחתונה במסיבות ה"נוצצות", עם אותם קומץ של אנשים, החיבוקים והנישוקים והמילים הקטנות של היי רוי , לאן נעלמת.. מזרים שכל כך שמחים שנעלמתי.

אני כל כך לא שם .

המקום הזה היה אחד המקומות שעשה לי הכי רע , האנשים שם לימדו אותי דבר או שניים על סכינים בגב, על נחישות ועל הכיף של לפגוע באנשים.

וראיתי אותו שם.

קולגה שלי מהעבר, מה שהיה "איש סודי" בחברה, מי שהיה אמור לשמור לי על הגב, זה שלחשו לי יותר מפעם אחת שהוא חושק בי, זה שבדיוק באותה מסיבה לפני שנים החזקתי לו את הראש שהוא מקיא את נשמתו , שיכור כלוט.. ומתחנן  שמשהו יפרק לו את הבטן..

זה שתקע את הסכין הכי חדה והכי כואבת.

והוא עומד שם, ומביט. לא סגור אם זו אני (בכל זאת חלפו כמה שנים, ואני כבר לא באותו לוק) לא יודע מה להגיד לי.

ואני מרגישה את הזעם הפנימי שלי עולה.את הגאווה שנרמסה , את זה שהנה אני יכולה להגיד לו את כל מה שרציתי ..

אבל לא. חברתי היקרה שקולטת את מבט השור הזועם שלי משננת לי שבאתי לעשות מניגלינג, להפיץ את השמועה שאני שוב פנויה לעבודה. תפסיקי לספר לכולם עד כמה טוב לך היא נוזפת בי, את לא צריכה להוכיח להם דבר. תגידי להם יפה שאת מחפשת את הפרויקט הבא. לכי תגידי לו יפה שלום, את לא יודעת מה הוא עושה עכשיו.

עד כאן. אמרתי לה. תגידי תודה שאני מתעלמת ממנו בחן, ולא אומרת לו בדיוק את מה שאני רוצה.

ככה ערב שלם של מסיבה זוועה, עם אנשים זוועה,נקודת האור שפגשתי שני קולגות מהעבר שאשכרה היה כייף לראות אותם. שומדבר לא יצא מהערב הזה אני יודעת לפחות ננסה להנות.

קצת אחרי חוצות שאני זוחלת למיטה שלי, אני ממלמלת לשרון, אלוהים אני כל כך לא שם.

רק המחשבה שאם לא תהיה לי אופציה תעסוקתית בקרוב אני אצטרך לחזור לעולם הזה, אל האנשים האלו. גם אז שהייתי  חלק מהעולם הזה נחשבתי ל"עוף מוזר" שלא משתלב בסצנה, עכשיו? בכלל הכול נראה לי רחוק, לא שייך, חלק מהעבר שלא תמיד נעים לחזור אליו. ואני יודעת שאולי בקרוב אני אצטרך, לא למקום ההוא, אבל לאחד אחר, כולם הרי סרט נע של אותו דבר. רק המחשבה על זה עושה לי רע, ואני מקווה לא לעמוד מול הברירה הזו.