יומן

כבר לא שם,עוד לא פה.

נחיתה קשה, המטוס ממש פגע  בקרקע.

בן גוריון. המטוס נחת בסוף בבלימה חדה. אות מבשר?

נחתנו אני עוד לא.

יום אחרי שלוש מזוודות פרוקות,  חצי יום מנוחה והופ לעבודה.

מנסה לעכל את הדברים, להוציא את הכעס את התסכול את האכזבה ממי שהיו אמורות להיות הגב שלי והפכו למכשול שלי.

מבחוץ הכול היה מופלא המחמאות זורמות אלי בכל דרך אפשרית טלפונים, מיילים הודעות SMS ואני יודעת שזה בזכותי ובגללי.

אני אמורה לנוח עכשיו על זרי הדפנה, לקצור את פירות התהילה, להנות מהשבחים.

אבל קשה לי.

קשה לי להניח בצד את האכזבה שלי, הפרסונלית והמקצועית מאלו שהיו אמורות להיות שם איתי.

עוד שלוש מזוודת לפרוק, שתיים של ציוד אחת של הנפש.

אותה אני משאירה לסוף.

עוד שבוע והכול יהיה מאחורי.

האומנם?