יומן

מה נגמר?

כן.

ואו השבועות עוברים לי מהר. בצל המלחמה הזו, הטילים שנוחתים בצפון, הדאגה המתמדת לחברים למשפחה , לאלו שמסרבים לעזוב שם (שאני מאוד מבינה אותם), בצל הטלוויזיה הדלוקה כמעט תמיד עם חדשות עם תמונות של אנשים שהם ילדים של משהו אני מנסה לעשות יומן הריון.

יומן בשביל שאני אזכור איך זה, שהתחושות שלי לא יתמוססו עם הזמן.

קצת קשה לי, אבל בכל זאת..

אחרי ש"התלוננתי" שהגעתי לשלב המשעמם , חזר להיות שבוע עמוס, איך אני תמיד אומרת איפו מרפי והחוקים שלו שיבוא לכאן תייכף ומייד.

את השבוע התחלתי בבחינה באוניברסיטה, המינוח "להקיא את החומר" קיבל משמעות חדשה. בחינה אחת, שלוש שעות, שש הקאות. מה שהדהים אותי היה היחס הנפלא שזכיתי לו מהמשגיחות, אני מכירה אותן כבר תקופה ארוכה, והפעם הצמד שאנחנו קוראים לו "הקשוחות" היה מדהים איתי, הם הושיבו אותי ליד חלון(אני לקחתי איתי את הפח של הכיתה), דאגו לשאול בשלומי, ובפעם הראשונה אף טרחו להוציא איתו מהכיתה ל"רענון" כמה שניות לפני שקלטתי שהנה זה בא. ששאלתי איך הן ידעו הסתבר לי שאני משנה צבע. הן היו סימפטיות ותומכות נורא. המבחן עצמו? לא היה קשה, רק ההרגשה הפיזית הייתה רעה.

חוצמזה התחלתי עבודה זמנית דרך כ"א, אותה חברה שאמרה לי שאין תעסוקה לנשים בהריון , האגף החד יומי שלה שולח אותי למקומות לדעתי לא כתוב לה שאני בהריון ומי אני שאני אשנה את זה, השבוע נשלחתי לחברה שעוסקת בתחום שלי, לסוג של פרויקט שבד"כ אני שכרתי אנשים לעשות אותו. אבל אני בתענוגות באתי ועשיתי אותו דווקא היה ממש בסדר, הסתבר לי שאני כמו זיקית אמיתית יודעת לעשות דברים שקטנים עלי בכמה מידות ולהנות מזה, הם נפלו. מסתבר שאני הרביעית שמנסה לעשות את זה, כל כך התלהבו  ממני שאתמול ביקשו ממני קורות חיים. ואחרי חצי שעה בקשו ממני לעזוב את העמדה ולבוא לראיון אצל המנהל. הייה סוג של ראיון פתוח, הסברתי לו מה אני מחפשת ושמתי על השולחן את נושא ההיריון. את בהריון הוא שאל? את פה במשך השבוע לא שמתי לך פעם אחת שאת הריוניות. אמרתי לו שכן, שאני הריונית, ובשלב ה"קשה" , ונכון שלא תמיד קל לי אבל אני עושה מאמצים שזה לא יפגע בעבודה, וזה זה לא עושה אותי פחות טובה מלפני כמה שבועות. דיברנו על תפקידים פנויים, ביקש ממליצים , והבטיח תשובה בתחילת שבוע הבא. לא בונה מגדלים.

חוצמזה השבוע למדתי שהשעות ה"קשות" הם דווקא אחרי הצהרים ערב, עת הבחילה עולה בלי מעצורים, יש לי טעם מר , ותחושת אי נוחות, וכן אני מתקשה להירדם. עייפה קרועה אבל לא ישנה. אני לא בטוחה דרך אגב שזה לא קשור למצב הביטחוני.

אתמול גם שמתי לב, שהימים האחרונים בכל שבוע הם אלו שיותר קשים לי, אני ממש מרגישה בחלקים מהם רע.  שרון טוען שאני שוכחת שהגוף שלי עובד עכשיו מאוד קשה, הוא מייצר חיים, ואני עם המודעות המוזרה לגוף שלי יודעת מתי הוא שם גז, להספיק לעמוד בלו"ז J. 

 ונסיים ברגעי חיוך , השבוע סיפרתי לעוד שתי חברות, האחת חברה משותפת מהמעגל של הנשואה, מותק של בחורה שכל פעם אני אומרת שאנחנו לא נפגשות מספיק. הנשואה סיפרה לי בסוד שהיא בהריון והשבוע הסתבר שהסקירה הראשונה שלה תקינה. הבחורה אחרי טיפולים של למעלה משנה, והאושר היה רב. איכשהו ברור לי שהנשואה סיפרה לה כבר עלי, אבל עשינו את הטקס, האושר שלה היה קורע.. אני יודעת שדווקא בקרב חברותי שעוברות טיפולים לפעמים התגובות הם קשות, גם שהן בהריון  או אמהות לא קל להן עם ה"נורמאליות" שלא נאבקות על כל ילד, והבחורה נאבקת בכל פעם. יש לה קופיף אחד בבית ועכשיו מסתבר שיש לה בת שמחתי נורא. סיפרתי גם לעוד חברה שחוגגת השבוע ימולדת עגול, היא אמרה שזו המתנה שלי ליומולדת שלה, כי את החגיגות היא ביטלה לאור המצב.

זהו, זה היה השבוע, אני סוגרת חודש שני ,מקווה שהשקט יחזור, שהמלחמה הזו תגמר כבר.