יומן

אז כתבתי לה מכתב, ארוך ומנומק, שמפרט את כל התקופה האחרונה מנקודת המבט שלי, זו שהיא לא מסוגלת לראות. והסברתי לה למה אני כועסת. לא עליה על  עצמי. על זה שהודעת SMS אחת שלה גרמה לי אתמול לשעות של ייסורי מצפון, משהו שבכלל לא אמור להיות לי, על זה שגם בפני עצמי אני מגינה עליה, מבינה אותה, ואומרת שיש לה תקופה רעה. לא מגיע לא לי ולא לה.

 אני כועסת על זה שהיא יודעת לנגוע בנקודות הכי רגישות, יש לה כישרון כזה, אני לא כועסת על המניפולציות שלה, אני כועסת  על עצמי שאני רואה אותן באות ונותנת לה.

אני כועסת על זה שכבר מזמן אנחנו לא חברות במובן שאני מכירה, שמזמן היא לא בדקה מה באמת שלומי, וזה עוד לפני כל הריון, אני כועסת בתקופה האחרונה הפעמים המעטות שאנחנו מדברות זה בד"כ שהיא  צריכה משהו, אני כועסת שלא אמרתי לה את זה מזמן, שלא אמרתי את זה לעצמי. ומאז ההיריון בכלל, אני כל כך מבינה אותה, כל כך הולכת על קרח דק, ושוב הכול נסב סביבה.

ואיפו אני בכל הסיפור? אני לא זו שסגרה כבר מזמן את הדלת, אני זו שמנסה להיפגש מנסה לעודד לספר. ונתקלת תמיד בתשובות של לא בדלת שנטרקה כבר מזמן לידי חריץ קטן.

גם אמש, אחרי תקופה דיי עמוסה אמרתי לשרון שלא דיברתי איתה, ולדבר הפך לתכתובת מיילים , לא שיחה חלילה, ושהיא בטח כועסת, שרון שמאוד אוהב אותה אמר לי שבטח גם לה יש תקופה קצת אטרף ולמה שהיא תכעס? הוא בודק שהצעתי לה שנעזור עם העברת דירה, אני אומרת לו שכן, אין לה מה לכעוס עליך הוא אומר. אני יודעת שהוא טועה.

 אני כבר מריחה את זה.  ואכן צדקתי, התכתובת הקצרה בSMS הבהירה לי שהיא כועסת, ולא היא לא רוצה להגיד על מה??

אחרי כמה שעות שרון שואל אותי למה זה עוד מציק לי, את כל הזמן אומרת שהיא בתקופה קשה, אז למה את מסתובבת כאלו רצחת משהו? למה זה אוכל אותך? יעבור לה.

לא הצלחתי להסביר לו , שעכשיו הכעס הוא  שלי ולא עליה אלא עלי  ואני יודעת שהיא לא תראה אותו,  כי היא עכשיו בתקופה שהיא לא רואה כלום מלבדה ואני יודעת שאני לא באמת יודעת לכעוס,כי היא תתקשר ואני שוב ישים את עצמי בצד, וייתן לה את כל המרחב.. והיא תשכנע אותי בדרכה המופלאה שאני אשמה,שאני עשיתי רע.. גם אם זה ממש לא ככה.

אז כתבתי לה הכול, ומחקתי.

אני יודעת שהיא לא יכולה לראות, אני יודעת שהכעס הוא שלי ועל עצמי ואני יודעת שזה רק יכאב יותר. ואני מקווה שמתשהו זה יתפוגג.