יומן

זה  שהשבועות מתחלפים אצלי ביום חמישי ואני בכלל מסכמת ביום שישי.. גורם לקצת בלגן ולזליגה של דברים. אז קצת סדר.

זה היה עוד שבוע , קצת הקאות, קצת בחילות, קצת כאבי בטן תחתונה, הרבה עייפות והדבר הלא חדש אך המתחדש- הרכבת הרים. נכון שיורדים מרכבת הרים יש דפיקות לב מטורפות? ככה יש לי. פתאום בלי התרעה הלב שלי דופק כמו משוגע אני חייבת לשבת שזה קורה כי אני מרגישה כאלו אני עוד רגע נופלת  זה היה ממש בהתחלה והרופא אמר שזה בסדר, אני חייבת לזכור להגיד לו שוב.

עוד משהו שבינתיים הוא בגדר מצחיק זה הזיכרון שלי, שגם בימים תקינים לא היה משהו, עכשיו אני מפתחת תאים שחורים לגמרי. השיא השבועי היה שנסעתי לשיעור רק עם משקפי שמש. והרי אני לא רואה כלום בלי משקפיים, והשיעור מתחיל אומנם עם קצת אור אבל לא ממש ומסתיים לו בחשיכה גמורה. אז הקפצתי את שרון שיביא לי את המשקפיים.

את השבוע התחלתי במסע רכש כי הבטן שלי יצאה קצת, והבגדים שהשאילו לי כבר לא משהו, והמכנסיים לוחצים. הרכישה 8 חולצות טי שרט ללא  פייטים ונצנצים  (בחסות תמנון) וזוג מכנסיים אחד. אני חייבת למצוא עוד מכנסיים בקרוב.הבטן מבצבצת ..

בעניין העבודה אין חדש, אני מאוד מתוסכלת מזה שאני לא מוצאת עבודה קבועה, כבר לא איכפת לי ממש במה רק לעבודה. אז אני עובדת דרך חברת כ"א בנתיים הם קוראים לי שיש להם עבודה, והשבוע אני עובדת במשרד של משוגעים לגמרי, מן סצנה הזויה לחלוטין, הקטע הטוב שהייתי רוב השבוע לבד במשרד, שיגעו אותי בטלפונים ופקסים אבל אני רגילה כבר , הקטע הרע שזה נגמר ביום ראשון אז חוזרת המטורפת הראשית ואני צריכה להסביר לה מה היה כל השבוע.. אבל אז זה נגמר אלוהים לחשוב לעבוד במקום כזה קבוע מעורר בי בעעעעע

והיום, היום בעצם שייך לשבוע 15 .. אבל בכל זאת.

היום הייתה הסקירה הראשונה. זו בעצם בדיקת אולטרסאונד בה בודקים את העובר, לראות שהכול תקין, מכוון שצלחנו את שלושת החודשים בראשונים בשלום (חמסה חמסה חמסה) הבדיקה הזו מהווה מעבר של עוד שלב. יש לי חברה מופלאה שאחרי טיפולים רבים הרתה תאומים  והשמחה הייתה מאוד גדולה אבל בבדיקה הזו גילו שאחד מהם לא התפתח והיא נאלצה להפיל.. סיפור עצוב שהסתיים בסוף חצי שמח כי נולד לה ילד אחד.

בקיצור , המתח היה באוויר.. מזל שרק יום וחצי. אני ממשיכה ללכת עם תחושות הבטן שלי, והתחושה הייתה שהכול בסדר.

אז בכל זאת ביום רביעי התחלתי לדבר עם שרון על כל מיני אפשרויות וחששות. והבטן שלי כאבה מאוד.אתמול בלילה היה קשה לי לישון,

הבוקר הגענו לרופא, קיבלתי עליו המלצה חמה, ובטלפון הוא נשמע לי מאוד נחמד. ואכן כך היה. אחרי שלב הפיפי ושבירת הקרח התחלנו את הבדיקה. הוא עבר איבר איבר בסבלנות אין קץ, גם כי הפעם הוא הסביר לי מה הכתמים האלו אומרים וגם כי היה קשה לראות.

שלוש דקות אחרי ההתחלה הוא שאל אותנו אם אנחנו רוצים לדעת מה יש לנו, לא הייתה לנו העדפה, לא יודעת אם כתבתי את זה, ממש לא רצינו משהו.

אז  יש לנו עוברית.

ויש לה אף כפתור (כמו לאמא שלה), והיא עושה מה שבא לה (כמו אמא שלה) אבל היא עושה תנוחות של מדיטציה (טוב, משהו שהיא לקחה מאבא שלה).ודיי היה קשה לסקור אותה. הרופא דיי התלהב ואני הסברתי לו שכל התמונות של העוברים נראים אותו דבר, נראה לי קצת התבאס מהאדישות שלי. יותר נכון סוג של שוק אבל הוא לא מכיר אותיJ

עשינו בוחן קל בשעורי ביולוגיה ומסתבר שאני יודעת לא רע. העוברית תקינה, תואמת את שבוע ההיריון . שרון היה כל כך מאושר, לא ראיתי אותו ככה לדעתי מהיום שאמרתי לוI do    או מהחתונה שלנו. פשוט המבט הזה בעיניים..עשה לי כל כך טוב.

זהו  משהו כמו  45דקות אח"כ אנחנו בחוץ, עושים טלפונים להורים. אמא שלי שמחה לדעת שהכול תקין אבל לא רוצה לדעת את מין העובר, אבא שלי כן, ויכוח קל, נפלט לי משהו  אבא שלי הבין, אמא שלי לא , או שהיא מתעלמת , היא עדיין דוגלת בלא להגיד כלום ועוד שטויות אבא שלי מצד שני שמעתי את האושר לו דרך הטלפון. אמא שלי זה כבר סיפור, אבל אין לה ברירה אלא להתמודד עם הפחדים שלה.. חלאס אני לא מתומדדת יותר עם בעיות ופחדים של אחרים.

גם אצל שרון האושר גדול, שומעים את אמא שלו מחייכת דרך הטלפון, ולה יש כבר יותר מעשר נכדים. זהו אני מתקשרת לאחים ואחיות שלי, אושר ענקי... צוחקים עלי שאני שלא אוהבת ורוד אהיה מוקפת בורוד..

טלפונים לחברות הקרובות, רק אחת ניחשה נכונה, הן תומכות מעודדות ובעיקר מאוד שמחות בשבילי. אני מתנצלת על החוסר התקשורת שלי, הן כולן לא מבינות מה אני רוצה.תחושת הקלה.

עכשיו כבר אפשר לספר למעגל היותר גדול..לחברים הפחות קרובים. חברה שלי נוחת שבוע הבא מחו"ל והחלטתי להפתיע אותה שנפגש, וסביר להניח שהטלפונים של היומולדת שבוע הבא יהיו הבשורות לפחות קרובים.

ועכשיו אני יכולה להגיד לאלו שנועצים בי מבט בבטן ולא נעים להם, כן אני בהריון.

שבת שלום.