יומן

בהתחלה היה הרבה יותר קל, ההיתי יושבת מול המקדלת ופולטת את כל השבוע .. מילים מילים על מסך.

עכשיו נהיה קשה.

לא יודעת  למה.

אז מה היה לי השבוע?

ההקאות הלכו, אני מקווה שזה לתמיד, הבחילות עוד פה. מה שהכי מציק לי (פוסט קיטורים או לא?) זה העייפות.

אני מרגישה כמו "אני" על הילוך איטי. אני נלחמת עם הגוף שלי, על עירנות, על זיכרון , על להיות.

ואני מרגישה את הגוף שלי.. אני מרגישה את הבטן נמתחת, אני מרגישה את הבטן התחתונה צומחת אני מרגישה הכל.. וזה לא תמיד כייף.

בשבועיים וקצת האחרונים עבדתי , קמתי כל בוקר בשבע ונסעתי בשני אוטובוסים הלוך לעבודה, באזור הצהרים חזרתי עם עוד שני אוטובוסים, פרט לימים ששרון בא לקחת אותי. הגעתי הרוסה. קחו בחשבון פעמים בשבוע שאני לומדת על הלילה . גמורה

שרון אומר שאני צריכה לתת לגוף שלי קצת ריספקט, שאני אפנים שזו לא אני הרגילה אלא שהגוף שלי עובד עכשיו..

קשה לי.

אני רגילה לקצב אחר, לדינאמיקה אחרת. ההיריון מנצח. הטבע חזק ממני והגוף שלי מוריד את השלטאר שבא לו. עוד וי אפשר לסמן על בדיקת חלבון עוברי שעשיתי השבוע, שבוע הבא מי שפיר. ככל שזה מתקרב אני קצת חוששת אבל אני יודעת שהכל יעבור בסדר.

חוצמזה השבוע חמותי הייתה אצלנו, הבלגן המשפחתי חוגג והבאנו אותה אלינו למקלט מדיני ונופש. הבית שלנו מעולם לא היה מצוחצח ומסודר , אבל בתקופה האחרונה זה עוד החמיר כי אני סמרטוט, שרון עובד, אז אנחנו חיים.

חמותי שתחייה, עשתה לנו בבית פסח. הכלב מתגלש על הרצפה מרוב שהיא שטופה. אני גיליתי שבבית יש צבעים שלא ידעתי שקיימים, שבוע שלם שכל יום יש מטעמים..והקטע, שלא הרגשתי שהיא פה. היא פשוט נעלמת, כמו מלאך קטן. לא עזר כמה נזפתי בה שהיא באה לנוח ושתפסיק לקרצף, היא טוענת שזה העזרה שלה. אמרתי לשרון שאני מרגישה לא נוח, הוא אומר לי שזה בסדר, אמא שלו יודעת שהוא אחראי עם הנקיון, והיא אמרה לו שאני חייבת לנוח   והוא עובד נורא קשה עזבתי J

שרון סיפר לה שאנחנו רוצים לעזוב את הדירה (נכון שלא כתבתי על זה?) והיא הציעה שנבוא לגור אצלה שנה, לחסוך כסף. השארתי אותו להתמודד איתה. אמא שלו אישה מדהימה אבל יש לה בית מאוד קטן, ואנחנו נהיה שלושה + כלב  אין מצב, שרון מסביר לה והיא מתעלמת, כל הזמן אומרת שזה הזמן שלנו לחסוך כסף, שהיא גם תוכל לטפל בילדה שתוולד.. אני לא מתמודדת עם זה. איך אני אסביר לה שתמיד חשבתי שהיא באמת תהיה המטפלת של הילדה, אבל עכשיו במצב הבריאותי שלה, אני ממש לא סומכת עליה?

נחכה ונראה.

חוצמזה השבוע גם קיבלתי בשורות שגרמו לי לבכות ,חברתי המתנתקת סיפרה שהיא בהריון, ושמחתי מאוד בשבילה, גם שרון מאוד שמח. והקטע שהוא אמר שהחודש היא תקלט. לפחות הניתוק עכשיו בא עם בשורות טובות, מאוד התרגשתי בשבילה, ואני יודעת שעכשיו הכדור אצלה במגרש. אני רק מקווה שההתחלה תעבור לה בקלות.

הכי אני אוהבת לסיים באופטימיותJ