יומן

השבוע עמד בסימן של חגים ואמהות.

את שבוע שעבר סיימתי בריב ענקי כמוהו  לא זכור מימי החתונה של עם אמא שלי, שהחליטה לבדוק איך זה להרגיז אישה בהריון.עם המזל שלי אמא של שרון הייתה אצלנו לסופ"ש+ כיפור והייתה עסוקה בלנסות להרגיע אותי כי אישה בהריון אסור לה להתעצבן.. כל כך לא רציתי שהיא תהייה שם.

דיי לא רציתי שאף אחד יהיה שם. בכי ענק שרק חיבוק של שרון הצליח לעצור אחרי כמה שעות.. ברור שבלילה לא ישנתי נכון?

שבוע בסימן אמהות, כמו זירת התאבקות.

בצד הימני, אמא של שרון, שכבר לא ממש צעירה, לא ממש בריאה ובבלגן משפחתי מהיום שאני מכירה אותו ואותה .מה שכן היא הסכימה ללכת סוף סוף לטיפול. אחרי 40 שנה של שמירת דברים בבטן הגוף שלה לא ממש עומד בזה, אז עכשיו אחרי כל טיפול היא מתמוטטת, אז אמרנו לה לבוא אלינו , ככה היא "נחה", שזה אומר לשפוך הרבה מים בבית לסדר לנקות לבשל ולא להקשיב לי שאני מתחננת שתפסיק.  לא שיש לי תלונות הבית שלי מעולם לא נראה ככה אבל מפלס הלא נעים שלי עולה כבר יותר מידי.

בין לבין היא עושה מניפולציות בין שרון ואחיו, מתלוננת לכל אחד מהם על השני (ולי על גיסתי ושלל ילדיה), אבל שרון לא מזיז לו כלום, לי כבר פחות.שתמודד.

מה שכן בזמן האחרון היא יותר פתוחה איתי ומספרת דברים, אני בתמורה דופקת לה בראש שאם היא לא תתחיל לטפל בעצמה, אנחנו נצטרך לטפל גם בה(מה שנכון), וזה לא משהו שהיא ממש רוצה בהתחשב בעובדה שהיא כל הזמן אומרת שבקרוב תהיה לה נכדה חדשה שהיא תדאג לה כמו למלכה.בין לבין היא מנסה לשכנע את שרון ואותי לגור אצלה בדירה, אנחנו הודפים את זה כל פעם.

השבוע היה נדמה לי שכולם מנסים לחיות דרכי, גם אמא שלו בונה את הכל על הילדה, משהו חשב שאולי אני רוצה לנסות לבד ?? שרון אומר להגיד להן כן ולהתעלם, ממש כמו שהוא מוריד אותה כל פעם מהרעיון שנגור איתה. אני אומרת לו כל פעם שאני לא בטוחה שזה לא הזמן לפוצץ לה את בועת האשליות. אבל זו אמא שלו. ולי יש מספיק משלי.

בצד השמאלי אמא שלי, למרות שמאז החתונה נשמר שקט יחסי, מאז ההיריון יש שקט שנובע מההסכמה שלי לקבל עזרה כלכלית, היא התחילה שוב עם המניפולציות. שבוע שעבר זה הגיע לשיא חדש, וכרגיל אני הקופי ענן של המשפחה חטפתי בשביל כל ארבעת ילדיה. מה שהיא לא לקחה בחשבון שבשיחות טלפון מהירות גילתי שאף אחד מילדה חוץ ממני לא יודע על מה היא מדברת.  בקיצור היה בלגן מאוד גדול , אני נעלבתי עד עמקי נשמתי ובתמורה קיבלתי כאבי תופת בבטן, בעל שחטף על אמא שלי קריזה (אבל מנסה להרגיע אותי) והחלטה להחזיר לה כל שקל. חוץ מזה שדיי נמאס לי לשמוע אותה מספרת לי איך היא עברה ארבע הריונות בקלי קלות, התרוצצה למדה ועשתה ולמה אני ככה ולמה אני אחרת. אני מנסה להסביר לה שההריון האחרון שלה היה שלוח השנה עוד הראה 1984 וזה היה הריון רביעי אז בטח שהיא זוכרת אותו בקלי קלות.. השבוע גם ניסיתי להגיד לה רגע לפני הפיצוץ שעם המחירים שדורשים בעיר הולדתי אולי כדאי שנשאר בת"א, כל הרעיון היה לחסוך כסף, היא רשפה עלי מילים, מוזר בהתחשב שאף אחד לא חושב שהיא תהיה סבתא במובן הקלאסי, אולי כולם טועים? 

אז היה שבוע של התנתקות, את כיפור העברתי במיטה , גם ככה שרון צם, אמא שלו הייתה אצלנו והיא אומנם לא צמה כי אסור לה אבל שומרת, ולא היה מה לעשות. את שאר השבוע העברתי בניסיון להרגע. ולסיים את ההתחייבות שלו לאקדמיה רגע לפני שממש מתעצבנים עלי גם שם ורגע לפני שהשבוע הסתיים הלכתי לערב של החברה שעשיתי להם את הפרוייקט האחרון , ערב בנות , שכולן ליטפו לי את הבטן ואני השתדלתי לא ללטף להם בחזרה. הקטע הזה מוציא אותי מדעתי. בסיום של הערב הבנתי שאני כל כך לא מתחברת אלהם, שבפעם הבאה שיזמינו אותי אני פשוט אסרב בטוענה מסוג כל שהוא.

את השבוע סיימתי בביקור אצל הרופא, שלא מצא שום דבר חריג שמעיד על פשר הכאבים, שלח אותי לשלל בדיקות והצליח לבאס אותי שהוא לא מבין איך אני לא מרגישה את העוברית זזה, כל האולטראסונד היא קפצה מצד לצד שאפלו שרון שהופך לממש מומחה בלזהות אברים כבר התבלבל..

על המשקל נדבר שבוע הבא.