יומן

ואי זה מתחיל להיות אמיתי עם האפור הזה בחוץ,פתאום אני מבינה שהנה  החורף בא. ואני אמורה ללדת הרי בחורף..

והרי הבשורות הטובות לשבוע, העוברית (שמשהו ימציא לה כבר שם בבקשה..) ואנחנו נפגשנו השבוע לסקירת מערכות מאוחרת, שזה אומר 45 דקות בהם הרופא ממש כמו מוסכניק עושה רשימת מלאי , רק של האברים שלה. הבדיקה עצמה הייתה נוראית, בניגוד גמור לסקירה המוקדמת בה  היה לנו רופא מעולה, הפעם הנבחר היה רע. הוא הכאיב לי, היה חסר סבלנות ,מילמל דברים שונים,מצד שני זו הפעם הראשונה שהבנתי כמעט את כל מה שאני רואה, העוברית כבר גדולה, ודיי ברורה. כל כך רציתי ללכת משם. שיצאנו שרון אמר שהוא היה מאוד קרוב להזיז את הרופא ממני, אמרתי לו שהוא מאוד הכאיב לי ושרון היה בשוק מזה שלא צרחתי על הרופא. אליו אני לא חוזרת.

לא איכפת לי כל הפעלולים, נכון לראות את העוברית בתלת מימד יש בזה קטע מגניב אבל הדרך של הרופא לראות אותה.

עזבתי.אני מתרכזת בזה שהכל בסדר, וזה מה שחשוב באמת.

חוץ מזה השבוע עבדתי שוב, במשרד מאוד נחמד, מקום שבכיף הייתי נשארת לעבוד בו, גם בתפקיד של פקידת קבלה, האנשים היו ממש סבבה, וההיריון שלי הפך לשובר קרח ושיחת המשרד..  אחד הבוסים אמר לי שאם עכשיו כולן נכנסות להריון הוא יודע למה.. J

זה היה שבוע קצת קשה, כי היו בו המון שעות עבודה, אני שפעם לעבוד 12 שעות היה נורמלי בשבילי, מגלה שזה לא כל כך פשוט..

ורק כדי לחזק את האמתיות, הנשואה התקשרה עכשיו לבשר שהרופא שלה הודיע לה שאם היא לא יולדת לבד עד סוף השבוע, ביום א' הוא יעשה לה זירוז, העובר שלה גדול , היא בסוף תשיעי והם לא רוצים לקחת סיכון, קשקשנו שוב על זירוזים, על מה עושים ואני מקווה שהיא לא תעבור שוב זירוז, הספיק לה לידה קודמת.

בנימה אופטימית זו.. סופשבוע נפלא.