יומן

גור מטופש שלי..

לפני כמעט 14 שנה שמעתי רעש מוזר בכניסה לבית של ההורים

יצאתי החוצה ומצאתי אותך.

היו לך אוזניים גדולות, מבט עצוב וגרון אחד שמשהו חתך..

ידעת אז לאן ללכת.

מכל הבתים בחרת דווקא את הכניסה לבית שלנו, ידעת שזה יהיה הבית שלך.

אז נכון שאבא (שיצא לקול הצעקות שלי החוצה), הודיע שאתה תקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר אבל לבית הזה אתה לא חוזר. דיי הספיק לו, זה נגמר תמיד בדמעות, הכלב האגדי שלנו מת תקופה לא ארוכה קודם, אני זקן הוא רטן בשביל לחנך שוב גורים..

אז הוא אמר.

אחרי טיפול חרום של וטרינר הם החזירו אותך הביתה.

בערב אמא התקשרה אלי לשאול איך אני לא שואלת איך קוראים לכלב . סיפרו לי שקיבלת את השם שלך אחרי דיונים של חצי שעה, מצאו לך כינוי שהיה מקובל על כולם.. ידעו שגם עלי.

אתה ואבא זה סיפור אהבה, אז נכון גדלת עם שריטה עמוקה בראש, אוהב ומגדל דורות של חתולים מצד אחד, מצד שני מוכן להרוג כל פולש שיעיז להתקרב .. אבל מבט אחד של אבא ואתה כמו חתול..  הוא היה קורא לך טיפש ואתה בתמורה היית רוטן עליו בחיוך.

היו לך חסרונות כמו שרק לכלב שעבר התעללות קשה היו, לא ההית גאון כמו האגדי ולא יפה , ההיית כלב תערובת עם אוזניים גדולות אבל החיוך שלך.. הכי מצחיק היה להגיד לך לחייך ואתה מחייך.

ואני עוד זוכרת לילות של דמעות, שחזרתי לגור בבית אחרי הפרידה מהמיתולוגי שלי שהראש שלך נדחף לתוך הפנים שלי.. ואת נביחות השמחה כל פעם שהגעתי לביקור אצל ההורים.. ואת קבלת הפנים שלך לשרון ..ואת הפעם ההיא שהבאנו אני והמיתולוגי את הכלבה שהייתה לנו .. איך הרסתם את החצר של ההורים.

אתה חלק מכל כך הרבה זיכרונות שלי.

ידעתי שאתה כבר לא צעיר, וקצת חולה, שההורים נסעו לחו"ל אח שלי התקשר לספר שאתה לא בסדר, מייד שלחתי את שניכם לווטרינר.. שאבא חזר הוא לקח אותך שוב. המצב לא היה מזהיר. בכינוס המשפחתי  האחרון עמדנו כולנו סביבך , אתה עוד ניסת  להיות חנפן כרגיל, עשית  את עצמך שמח, ואני ראיתי איך אתה סובל. כולם אמרו שאתה עושה הצגה.

ודיברנו בינינו על זה שאתה מבוגר, וחולה, ודיי ביקשו את אישורי להרדים אותך.

אמרתי להם שרק בגלל האהבה הגדולה שלנו , אם אתה סובל אז אין טעם להמשיך לתת לך כדורים , לדקור אותך במחטים..

שחזרנו שרון אמר שזה נראה כמו פרידה משפחתית ארוכה.

ידעתי שהטלפון הזה יגיע.

אמא שלי התקשרה, להגיד לי שהיום בצהרים אחרי שלא הצלחת לקום , לקחו אותך שוב לוטרינר, הפעם , לא הייתה ברירה.

אמרתי לה שההודעות האלו שייכות לאבא, הוא זה שסיפר לי שהכלבה שגדלתי איתה מתה , הוא זה שסיפר לי שהאגדי מת.. אז היא אמרה- אבא לא הצליח לספר לך.

נכון שכבר  לפני כמה שבועות הצעתי להם כלבה אחרת שאני יודעת שעומדת לאימוץ (ומזכירה לי את הכלבה שגדלתי איתה) ואמא אמרה שהיא לא רוצה אותה כי היא לא כמוך ,והנה עכשיו מתחיל  ושוב אותו דיון  , כמו זה שהיה לפני שנכנסת לכולנו לחיים  אמא שלי אומרת שהיא לא יכולה לחשוב על בית בלי כלב, אבא שלי אומר שיש חתולה.. ושלא נלחץ עליו עכשיו לאמץ.

אחי שקפץ להורים לוחש לי לטלפון שכולם נורא עצובים...

והדמעות הם זולגות...

ואני יודעת שכל יצור חי סופו לעצום את עיניו אבל מה לעשות הפכת לחלק מהמשפחה שלנו, התמונה שלך זה הדסקטופ שלי, למרות שיש לי אחד משלי שאני מאוד אוהבת, לא משנה כמה שנים עברו, אתה תמיד הגור המטופש עם האוזניים הגדולות.

ואני יודעת שבשבת שנבוא לצהרים, הבית יהיה ריק.. בלעדיך זה לא אותו דבר.

אז תמסור ד"ש למעלה , לשני הקודמים שלך (אבא בטח יוסיף לרשימה את אלו שקדמו לבואי לעולם) תתנהגו יפה ביחד.

כבר מתגעגעת ,

אני