יומן

הספירה לאחור בעיצומה, אחותי לדוגמא מוכנה שזה יהיה עוד 6 שבועות(יום ההולדת שלה), אני מוכנה שזה יהיה רק אחרי הבחינה האחרונה שלי שזה מינימום של 7 שבועות (אם לוקחים בחשבון את הרצון שלי לחגוג קצת את הבחינות האחרונות) ,העוברית כמובן לא תשאל אף אחד מאיתנו...

זה היה שבוע של רכבת הרים  עליות ומורדות, גאות ושפל...

הוא התחיל בכאב , עצב ופרידה .

המשיך בהודעה משמחת של מקום עבודה שעבדתי בו בעבודה זמנית שהתקשרו לשאול אם אני יכולה לעבוד שם עד הלידה, וחזרו אלי שאני אתחיל בתחילת השבוע, החגיגה החלה כול כך שמחתי  שבזמן שכולן יוצאות לחופשת לידה אני אתחיל לעבוד, ופנטזייה שאולי זה מקום שאני אוכל לחזור אליו (למרות שזה ממש לא המקצוע שלי ) ועל זה שהשכר יאפשר לנו גם קצה נשימה , וגם תשלום של דמי לידה..

יום אח"כ הייתה הערכת משקל ראשונה, העוברית שוקלת כבר כמעט 2 ק"ג, היא במנח ראש, אני לעומתה ירדתי השבוע עוד איזה קילו, שזה מאוד מוזר בהתחשב בעובדה שאני אוכלת כמו שלא אכלתי מעולם, אבל הבשורות הטובות שאני מאוזנת מבחינת סוכר, וכולם מרוצים .

החגיגה על העבודה  נמשכה בדיוק יומיים, אז התקשרו לבטל את הכול.הם התנצלו אבל מצאו משהי קבועה שאין לה לידה באמצע.

ושוב שפל..

ואז באמצע כל הרכבת הרים הזו התחלנו להסתובב ולחפש ציוד..אין ברירה אני מרגישה שהולך ונהיה לי קשה להסתובב וגם מבחינת הזמנים חשבתי שכדאי להתחיל להתעורר.

להסתובבות קדמה התייעצות עם מועצת החכמות הנשית והרכבת רשימה מצומצמת.

ביקור במוצצים ובפצפונים   (עשר דקות בשילב שהיה בדיוק בדרך וששרון התעקש להיכנס ראה את המחירים וצעק החוצה מהר לא נחשב) הספיקו לחטוף חום ..

אם חשבתי שתעשיית החתונות היא מסחטת כספים  ופנטזיה על אגדות נסיכות ומלמלות אז כאן בכלל.

הביקורים האלו גרמו לי לחשוב על הנשיות שלי מול העולם, האם העובדה שנראה לי מטורף לשלם למעלה מאלף שקל על מיטת תינוק רק בגלל שיש  ציורים של פיות הופכת אותי לפחות נשית? כל הפיצפקס והמלמלות האלו ממש לא עושים לא את זה.

אז הסתובבנו , בחנו רשמו, וחזרנו הביתה עם דפים , כאב ראש וכאב גב.

בהמשך השבוע  הייתה לי שיחה עם ההורים שלי, מפלס ההתרגשות הכללי עולה, אמא שלי שהיה קשה לה במיוחד בהתחלה כל הנושא הזה  של הריון לידה ועצם העובדה שהיא תהייה סבתא מתחילה ממש כמוני להפנים שהנה זה בא. הם נחושים לעשות את הזמנת הלידה עבורנו, וכך יוצא שאנחנו מחליפות תכתובת רשמים וגזרי עיתונים. השוק שלהם לא פחות משלי, בכל זאת עברו למעלה מעשרים שנה מהפעם האחרונה שהם בדקו מיטות תינוק ..ויש המון חידושים, האינפורמציה מאוד רבה, אם בבדיקות הם עוד הכירו חלק כאן יש בכלל תהומות שלמים. יאמר לזכותם שהם כמו שאמא שלי אומרת "עושים בית ספר בלהיות סבא וסבתא.." אנחנו מנהלים שיחות טלפונית, אני מקבלת דיווחים מחנויות שהם הלכו  וזה לא קל לי, אני מבינה את כל ההתרגשות מסבבי, ועדיין אני כמו שרק אני יכולה להיות רוצה להיות בשליטה על המצב, אתם רוצים לקנות, תפדלו במצבי הכלכלי אין לי שום כוונה לריב איתכם, אבל  אני  בוחרת את הדברים, על מנת להקל על המצב אני מייד שולפת את שרון לעניין, בכל זאת הוא האבא העתידי..

שיחה היום עם אחותי מבהירה לי שהמצב קצת יותר חמור ממה שחשבתי, אחותי בכלל חושבת שאני לא צריכה להיות מעורבת ,תפקידי להיות בהריון וללדת , היא תלך עם ההורים שלי ואני אחזור לבית מסודר אחרי הלידה.. לקח לי דקות ארוכות להסביר לה שלמרות שאני סומכת על כולם אני ושרון הם אלו שיאשרו את הדברים..

אני יודעת שכולם מסביב מתרגשים, במיוחד במשפחה שלי, בכל זאת נכדה בכורה , ואני יודעת שהכול בא מנקודות טובות אבל עדיין, זה  לא ילך ויהיה קל.

במסגרת ההכנות ובעיות התקציב החלטנו לא להירשם לקורס הכנה ללידה, שיחה עם חברותי שעשו ולא עשו הניבה את התובנה שזה נחמד אבל לא מוסיף המון, נחמד כרגע לא בתקציב שלי .

חוצמזה השבוע קבעתי סיור לידה אחד בליס, בתחילת השבוע אני אקבע עוד אחד בתל השומר ואז אולי אני גם אחליט איפו ללדת.

הספק לא רע לשבוע אחד לא?

השבוע הזה מסתיים עם שרון חולה אחד בבית, שהקריב את עצמו למעני בימי הקור הגדול ויצא לבדו לטיולים עם הכלב שלנו, התוצאה חום+שיעול+נזלת = נידוי לסלון מחשש הדבקה.. רק תחזיקו אצבעות שאני לא הבאה בתור, כי להיות הריוניות וחולה זה קומבינציה שאני מאוד אשמח לדלג מעליה..

לסכם את השבוע? רכבת הרים...

שנה אזרחית טובה, שכל מה שנבקש יתגשם (לא מזיק לבקש פעמים בשנה לא?).