יומן

לא היה פשוט השבוע, שרון שהפך חולה (כמו כולם) שכב מנוטרל על הספה, לקול מחאותיו שאין מצב שאני עושה הכול לבד..

זו נקודה שחשוב להבין, אני לא עקרת בית , או בלבוסטה או איך שלא קוראים לזה. אני מבולגנת(עד למצב בו אני חוטפת קריז על הבלגן), כישורי הבישול שלי טוענים שיפור אם בכלל. אני סבבה בלעשות כלים, לתלות ולהוריד כביסה (אבל כישורי הקיפול סידור שלי נוראים) ולגלות מה נגמר במקרר אחרי שבוע.

נכון, שנים שרדתי לבד, לפעמים אני צריכה להזכיר את זה לכולם , כי מאז שהכרתי את שרון הוא הפנים שיש דברים שאני הרבה יותר טובה בהם , ושכדאי לנצל את כישורי עבורם ,מה גם שאם אנחנו מדברים על בישול לדוגמא הוא בניגוד אלי מאוד אוהב את זה...

הדבר החריף מאז שאני בהריון, וככל שאנחנו מתקדמים בשבועות, שרון פשוט לוקח על עצמו יותר , גם כי אני שוכחת וגם כי יש דברים שקשה/אסור, ואף מילה על זה שזו הדרך שלו להפגין אהבה..

בקיצור לא היה קל, מצד אחד היה לי קשה פיזית בכל מיני דברים (למרות שסיכמנו שמה שלא דחוף אני לא עושה) , יצא שדיי התרוצצתי כל הזמן, מצד שני הוא שוכב על הספה ומשתגע לגמרי אז ניסיתי ככל יכולתי לעשות פרצוף של קטן עליJ  אבל הוא מכיר אותי,  במקביל עבדתי השבוע בעוד איזה משרד זמני, והכול יחד.

לא זוכרת איזה ערב הדמעות פשוט זלגו לבד... בין שלל המטלות , כאבי הגב והרגלים הדבר שהכי הפריע לי  שאני לא יכולה לחבק אותו, או לעשות שהוא ירגיש יותר טוב .

זה היה שבוע בו ישנתי לבד על כל המיטה הזוגית שלנו, מצד אחד זה נוח, מצד שני בשבוע של חלומות הזויים זה מאוד מבאס שאני לא יכולה לדחוף את הראש שלי באמצע הלילה  לכתף שלו ולשמוע אותו מלמל זה רק חלום..

מה עוד היה השבוע?

כנראה שהגוף שלי לא טוב לתת לו מחמאות, כי השבוע הסוכר שלי עושה בלגן,חלק מזה גילנו בגלל ששולחים אותי לקניות וכותבים לי "פיתה קלה", אני לא מסתכלת לראות כמה גר' זה פיתה ומביאה פיתה במשקל רב,אחרי ששברנו את הראש ממה זה יכול להיות, שרון במקרה הסתכל על האריזה של הפיתה ונחנק.. (אמרתי לכם שיש דברים שאסור לתת לי לעשות ) שבוע הבא אני אצל הרופא ואני מקווה שחרב האינסולין לא תונף. הרעב שלי גם "נפתח" יחסית, שזה דבר דיי חדש, כי מתחילת ההיריון אני אוכלת הרבה פחות מהרגיל, ועם הדיאטה של הסוכרת אני אומנם אוכלת כל הזמן, אבל עדיין בכמויות קטנות.

אתמול ששרון חש יותר טוב הלכנו לעוד סבב חנויות ,אין הפתעות גדולות ודיי נמאס לי כל הסיפור. אמא של שרון הצטרפה אף היא לדרישה לקנות לנו חלק מהדברים, לכו תסבירו להורים שאין להם כסף..אז עכשיו אני צריכה לראות מה מחלקים לכל צד בהתאם למצבו הכלכלי ..

עוד שתי הגשות של הלימודים מאחורי, מדהים אותי לחושב שאוטוטו זה נגמר, כל מה שיוותר לי זו עוד עבודה סמינריונית, באחד השיעורים נפתחה קופת הימורים, הרוב דרך אגב הימר שאני מקבלת צירים במבחן (שהוא יהיה האחרון שלי לתואר , בתחילת שבוע 38), מקום שני זה שאני יולדת יום לפני..   אני מבקשת בכל לשון של בקשה לתת לי לסיים את המבחנים , לצאת לחגוג ואז הכל בסדר..

ולסיום גלישה לשבוע 33 , ההינו בסיור בליס, אני שיש לי סיוטי בית חולים (תקראו תבינו ) קיבלתי צמרמורת רק מהכניסה אבל אני יודעת שאין מצב, ושהפעם זה למטרה חיובית.

הנקודה המעודדת זה הדולפינים שתלויים בכניסה ובקבלה.. אולי זה סימן?

אז עשינו יחד עם עוד מלאתנפיים אנשים סיור, והמיילדת היתה נחמדה , והחדרים נראו סבבה שרון יצא עם הרגשה טובה,. בכל מקרה עוד לא קבעתי סיור לתל השומר. בתכלס לא יודעת על כל אחד מהם יש מליון דעות חיוביות וסיפורי זוועה.. ואני? אני עוד לא החלטתי

אני מקווה שהשבוע הקרוב יהיה יותר רגוע.

ואף מילה על החורף הזה בחוץ, אתם כבר יודעים את דעתי עליו.