יומן

השבועות נדמה לי עוברים בקצב מהיר.. אולי זה רק נדמה.

אין הרבה חדש השבוע, בביקורת השבועית הסתבר לי שאני עדיין יורדת במשקל, מה שגורם לצוות המטפל בי לדאגה קלה, הרבה יותר גדולה מזה שהסוכר שלי קצת חורג..

קיבלתי תפריט חדש והנחיה לאכול שומנים.. בינתיים אני מנסה להוסיף אותם אבל לא להתפרע. תחושת הרעב שלוותה אותי באה והולכת. הביקורת השבועית כוללת מעכשיו גם מוניטור שזה אומר עשרים דקות מינימום של לשכב על הגב ולשמוע את העוברית, הסאונד של זה דומה לסוס ממהר.. ואת הבעיטות שלה שומעים בבום (שמלווה במילים שלי אם היא מחליטה על נקודות אסטרטגיות). באולטרסאונד הרופא הסביר לי איך היא יושבת כי לא ממש הבנתי פעם קודמת, היא עשתה יפה שלום ואנחנו נקרענו עליה מצחוק..

תחושת הכובד הולכת וגודלת אצלי, החולשה הגופנית מחמירה, פיזית הופך לי קשה, וזה מאוד מתסכל אותי כי דברים שעד לפני שבועיים לא הרגשתי בכלל עכשיו אני עושה בהם שלוש הפסקות..

הלכנו השבוע עם ההורים שלי לסבב חנויות לקניות , לא שהייתי צריכה ללכת , ראבק כבר עשיתי דוקטורט על זה, אבל אמא שלי, עד שהיא לא בודקת זה לא זה.

היה מצחיק בטירוף, בכל חנות ישר אמרו לאמא שלי לשכוח כל מה שהיא יודעת (ואני לוחשת לה אל תשכחי משהו יצטרך להסביר לי איך זה עובד..), ראו אותנו עם ההורים ישר משכו לכיוון של הדברים היקרים .. אבא שלי התאהב בכורסאות ההנקה, בכל חנות הוא ישר "בדק" אם זה יהיה לי נוח  J

בקיצור היה ממש מצחיק. בסופו של דבר אמא שלי ראתה עגלה שאנחנו פסלנו בגלל מחיר (מצאנו משהו יותר זול) היא לא מהיקרות אבל נראתה לה טובה יותר. שאמא שלי רוצה משהו אז אין מה לעשות.. עברנו על כל מיני דברים וסגרנו שנחשוב.

אחרי הצהרים הם התקשרו אלי לדווח לי כמה עולים חיתולים בכל מיני מקומות, בקבוקים בקיצור נכנסו לזה חזק. לקח להם כמה חודשים .. אני? אני לא מתערבת .

יום אחרי זה אמא שלי התקשרה לספר שאחת החברות שלה , שהבת שלה ילדה לפני שנה אמרה לה שהבת שלה הציע להעביר אלנו דברים שהיא ועוד כמה חברות שלה לא משתמשות. מאחר שמדובר במשפחה במצב כלכלי מעולה (במילים עדינות) יש שם דברים שווים ודברים שלא פתחו מעולם.אמא שלי אמרה לה שתארגן את הדברים היא רוצה לראות.

בשיחה איתי היא מבררת אם איכפת לי, כי תכלס היא אמרה שהיא רוצה לקנות, הסברתי לה שאין בעיה, אני מבחינתי הייתי  משאילה את הכול , אבל מכוון שחברותי ילדו יחד איתי את ילד מס' 2 ומי שלא בדיוק במשפחה שלה יש משהו בהריון אז אין דרך, יש מעט דברים שקיבלתי מהנשואה ובזה הסתכם העניין.

אמא שלי בדקה את הנושא איתי שוב שלוש פעמים בערך, שהיא מבטיחה שניקח רק את הדברים הטובים , אני צוחקת שבהתחשב במקור דברים לא טובים לא יהיו שם...

קצת הלחיץ אותי חוסר השליטה שלי במצב, מצד אחד אני רוצה את הכל כאן ועכשיו ומצד שני אני יודעת שיש עוד זמן. אני מנסה לארגן את הכל ככה ששרון לא יצטרך להתמודד איתם שאני בבית חולים..

גם זה היה השבוע. אני עדיין בלבטים לגבי נושא המגורים, סגרנו בנתיים שאנחנו חוזרים לכאן אחרי הלידה. לעבור עכשיו זה לא פרקטי, יש לי עכשיו את ההגשות האחרונות של הסימסטר, מיד אחר כך מבחנים והלידה אמורה להיות אחריהם. אני עוד מתלבטת אם בכלל, המחשבה שלי אומרת גם להתחיל את המשפחה שלושתנו, ולעבור להתמודד אחרי שיהיה לי קצת ביטחון בתור אמא.

לא יודעת לא סגרנו עד הסוף. אני מקווה לתפוס את אבא שלי השבוע לשיחה.

זהו, עוד שבוע נגמר, עברנו לאמצע חודש שמיני,הפחדים והחששות עולים באים והולכים.

ברשימה של החיים האמיתיים יש עוד חברה במעגל הרחוק שצריכה ללדת (ואולי ילדה כבר ולא סיפרו לי ) ואני הבאה בתור.

לפעמים קשה לי לקלוט איך שהשבועות האלו עוברים.