יומן

אני הבאה בתור זה רשמי. החברה מהמעגל הקרוב ילדה, משום מה מסתירים ממני את סיפור הלידה כך שאני מניחה שלמרות שהיא נוראה רצתה לידה טבעית, לא הבינה איך אני הולכת ללדת בלי קורס הכנה ללידה דולה ובלי שום הצהרה מוקדמת בנושא האפידוראל , הנקה וביות כנראה שלא ממש הסתדר. אבל מי אני שאשפוט אחרים, מה שחשוב שלאם ולבת שלום. כל השאר לא רלוונטי.

השבוע טס לו, אני מתקשה לעקוב אחרי הימים. הבטן שלי גדלה, לשמחת כולם הצלחתי להעלות במשקל ,אבל אני עדיין לא מצליחה לאזן לעצמי את הסוכר, כך שחרב האינסולין לצערי עדיין מונפת באוויר (אני בונה על זה שהיא לא תנחת עלי עד הלידה), כאבי הגב והברכיים שלי שגם ככה אופייניים לתקופה זו בשנה גוברים ואני מוצאת את עצמי מוטלת בספה בערב בלי יכולת לזוז, בלי קשר למה שעשתי במהלך היום. אמרתי לשרון שעם כל השמחה של כולם שעליתי במשקל אין לי כוונה להתפרע כי השלד שלי לא בנוי לסחוב את עצמי..

הדבר הכי משמעותי השבוע היה  השיעור האחרון לתואר, הראשון היה אי שם במרץ 2001 עכשיו כל מה שנותר לי זה להגיש עוד ממן אחרון, שני מבחנים ועבודה נוספת שנדחית אחרי הלידה. אני בשוק שהיום הזה הגיע,איך יראו חיי בלי ממנים? לא יאמן.

הדריכות המשפחתית עולה ככל שהתאריך קרב, עכשיו לדוגמא  אני מרגישה מרוקנת אחרי שיחה כפולה עם אמא שלי, ומייד אחריה אחותי, זה כבר נושא לפוסט נפרד אבל אין לי כוחות לכל מה שקורה פה. העוברית עוד לא נולדה וכבר כל כך הרבה דברים היא מעלה החוצה, כל כך הרבה הדחקות משפחתיות וקשרים נשיים..

זהו, אני מסיימת את השבוע שאני מצוננת חלקית, לא ברור לי אם זה בגלל מזג האוויר או בגלל שיח שפורח בחצר. בכל מקרה הבית מריח נפלא, שרון גם ניקה וגם העמיד סיר של מרק (אמרתי כבר שאני אוהבת אותו?) והגיע הזמן שאני אחזור לשכב קצת.