יומן

הסוכרת התאזנה לה השבוע, לא שזה חוכמה גדולה, השלייה שלי מזדקנת וזה אומר שיש פחות  ההפרשות הורמונים שעושות את כל הבלגן הזה, אבל עדיין יש מעקב צמוד, מבחינת  משקל הצלחתי שוב לעלות את מה שהורדתי שבוע שעבר,הרופא היה מרוצה, אני הייתי מרוצה .

מבחן אחד מתוך שניים מאחורי, המבחן היה הוגן, הלימודים אליו היו קשים מאי פעם, גם ככה אני ובעיות הקשב שלי קשה לי לשבת וללמוד,עכשיו בכלל, נהיה לי קשה לשבת. אמרתי לשרון שבחיים לא הלכתי כל כך לא מוכנה למבחן. אבל הלך בסדר.

נותר לי עוד מבחן אחד לתואר... רק עוד אחד ודיי J

השבוע ישבנו עם ההורים שלי לשיחה על כל נושא המעבר לגור אצלם, כן אני יודעת זה נושא לפוסט נפרד לגמרי, אבל שוב אני חסרת סבלנות ומצרצרת..

הכנו מראש נקודות לשיחה, ובאנו מוכנים, לי היה ברור שיש מצב שכל התוכנית משתנה אחרי השיחה הזו.

יצאנו מופתעים לגמרי, גם אני גם שרון, הייתה אחלה שיחה, ההורים שלי פשוט הדהימו אותנו בקבלה שלהם של המצב, בנכונות שלהם להתפשר על איכות חייהם , ובהבנה שלהם שאנחנו צריכים את המרחב שלנו. הם פשוט באו ואמרו לנו שברור להם שאנחנו מגיעים כיחידה משפחתית, והם לא מתכוונים להתערב בהחלטות שלנו.  העלנו את כל נקודות שחלקן ממש לא פשוטות והצלחנו לנהל שיחה מאוד רצינית ובוגרת .

בקיצור, אבן מאוד גדולה נגולה מעל ליבי, ואם לא יהיה שינוי בתוכניות ההכנות יתחילו שבוע הבא כי יש הרבה התאמות והכנות שצריך לעשות בבית על מנת שאנחנו נוכל לעבור לשם.  דבר שמתוכן לחודש בערך אחרי הלידה.

ההורים שלי עברו גם את מבחן ה"אנחנו לא מתערבים" מאוד יפה השבוע , מאז התאונה ברור שאנחנו צריכים להחליף רכב, שנפגשנו ביקשנו עזרה בחיפוש . אמא שלי אמרה, שהם רצו להתחיל לבדוק עבורנו רכבים אבל החליטו שהם לא מתערבים אלא אם נבקש. וביקשנו. ואז הם אמרו לנו ok  עכשיו תגדירו תקציב.. בקיצור לא רק דיבורים אלא מעשים.

אני בטוחה שהיו עוד דברים השבוע, אבל הראש שלי .. הוא לא מחובר.