יומן

עברו שנתיים מהערב ההוא.

שנתיים שהפכו את כל החיים שלי מצד לצד.

לפעמים זה עוד נראה לי כמו אתמול

אני מתעוררת ומגלה את שרון מביט בי,

או שהוא מתעורר ומגלה אותי בוהה בו בחושך..

ישבתי עכשיו וקראתי את החודשים ההם לפני שנתיים

את המכתבים,את, הצעת החברות את האסימון נופל..

והבנתי שידעתי הרבה לפני שהייתי מוכנה להודות בזה

שזה זה.

שזה מגיע זה לא מסובך, זה לא פוטנציאל זה לא כל כך הרבה דברים

זה פשוט זה.

שנתיים אחרי,לא תמיד הכול ורוד, והחיים יש להם עדיין נטייה לעשות מה שבא להם בלי לשאול אותנו ..

אבל עדיין

אני מוכנה לחזור אחורה בזמן, לעבור את הכול ולהגיע לאותו ערב שוב.

מוקדש בחום לכל אלו שהפסיקו להאמין שיש אגדות בחיים..