יומן

הנו.. הזה מוציא אותי מדעתי. מה יש לכם אנשים? לא הבנתם שהריון זו לא תוכנית כבקשתך? זה מתחיל עם הסוגיה של מין העובר שכל אחד חייב להביע עליו את דעתו (כאלו שבאמת זה תלוי רק בבחירה שלנו ) ובסוף ההיריון זה מגיע לקטע של תלדי כבר..

זה היה שבוע לא קל, מצד אחד זה אמור היה להיות שבוע החופש שלי, שבוע שבו לראשונה מזה זמן רב מאוד בחיי אני קמה ללא מטרה, ללא סדר יום מאורגן ללא כלום

בלי לימודים /עבודה /סידורים

והשבוע הזה לא זז.

אולי זו התחושה הפיזית המאוד רעה שלי, אני בסוג של סחיטה פיזית, מאוד קשה לי לבצע משימות שפעם היום פשוטות יחסית, אני מתקשה לישון, לעשות טיולים עם הכלב , או לעשות משהו שהוא מעבר לשבת על המחשב ומקסימום לעבור לסלון..

וזה מאוד מבאס אותי

היו לי גם לילות לבנים השבוע, אי שם בלילה שבין שלישי לרבעי קצת לפני חצות התחילו כאבים מוזרים, זה לא הבריקסטונים המוכרים, זה שילוב של כאבי מחזור ודקירות, שומדבר לא ממש כאב לי, התחלתי לתזמן, הם הגיעו כל 10 דקות, באמצע העוברית התחילה להשתולל ולבעוט בצורה מפחידה, אחרי "התקפה" כזו זה עבר לה, קצת הלחיצה אותי (כי האסוציאציה שלי הייתה של אדם טובע הבועט ברגליו בשביל לעלות למעלה) אבל שראיתי שהיא נרגעת והכאב לא נרגעתי גם אני.נכנסתי למיטה, פקדתי על שרון לישון, ונשארתי ערה. הפעם האחרונה שתזמנתי הייתה בחמש וחצי בבקר. אז זה נרגע. הצלחתי לגנוב שעתיים שינה.

כמו שזה בא , ככה זה הלך.

כן זה צירים (שאלתי את הרופא) , הגוף שלי מתכונן, אבל הם לא פרקטיים.

אני רוצה משהו פרקטי!

מצד שני, הסוכרת שלי התאזנה לה בחזרה השבוע (אם לא לוקחים בחשבון חריגה אחרי ארוחת שחיתות לרגל סיום הלימודים ויום השנה שלנו) ושוב ירדתי חצי ק"ג במשקל אז אולי זה בסדר.

ההמתנה הזו זה מה שהורס,

אם בשבוע שעבר בביקורת השבועית שלי איחלו לי כולם שהם לא יראו אותי יותר (בכוונות טובות J ) השבוע זה היה לא נורא יש לך עוד זמן. כמה טוב שיש צוות רפואי שמסוגל לראות ולהפנים שלא יולדים מתי שרוצים

ואני רוצה.

אני בעיקר מפחדת מהזירוז, בגלל שאני מוגדרת כ"הריון בסיכון גבוהה" בגלל הסוכרת יש מדיניות זירוזים מאוד שונה בין רופאים, לרוב הנטייה היא לזרז לידה אם היא לא מתרחשת עד שבוע 40 , ומתחילים לדסקס על זה כבר בשבוע 38 .

בביקורת השבועית הכול היה תקין, והרופא המקסים שלי אמר שבינתיים עוד לא נדבר על זה, שזה מאוד הרגיע אותי.

זהו עוד שבוע עבר, באמת שהיו עוד דברים באמצע, אבל עכשיו שיש לי זמן אני משתדלת לא לחכות לשבועי אלא פשוט לעלות אותם.

זהו,

אני הולכת לשתות עוד איזה כוס תה, ולקוות שאין לי הודעות של נו ילדת על הנייד J