יומן

לא משנה כמה אנחנו מוכנים למשהו, שהוא קורה זה צורב וכואב . והדמעות זולגות..

אני מחפשת את המילים

אבל לא מוצאת.

מאתמול בערב אני עם הרגשה מוזרה, והיה לנו אחלה סופשבוע, ובערב  אני מנסה לדבר עם שרון ואנחנו מנסים יחד להבין מה התחושה שלי.. ולא הצלחנו.

והלילה שעבר עם צירים שבאו והלכו

והבוקר שהתחיל מוזר

ואז שיחת הטלפון מקרובת משפחתי, אמש בצהרים בשיחת "נו מה קורה" שניהלנו  היא גילתה את הסוד שהסתירו ממני כבר שבוע, שסבתא שלי במצב קשה

מצד שני כבר כל כך הרבה פעמים אמרו לי את זה.

והאישה? היא חגגה 98 שנים לא מזמן

אם זה היה תלוי בה היא הייתה מעדיפה למות כבר מזמן

שהגוף הפסיק לתפקד

שהמוח כבר לא נתן את האפשרות לענות

ורק העיניים שלה דיברו.

הבוקר זה קרה.

סבתא שלי , היא דמות מיתולוגית בשבילי, חלוצה אמיתית מהספרים, אישה חזקה (וקשה) שלמרות קומתה הנמוכה עשתה כל כך הרבה

הקימה בעשר אצבעות מדינה.

הדור ההוא שאין אותו עוד

סבתא שלי, שהיו לנו שיחות ארוכות

ומילים

סבתא שלי, שהייתה אוחזת לי ביד לוקחת אותי הצידה ושואלת – נו רוי מה באמת קורה

סבתא שלי שבתקופה שנפרדתי מהמיתולוגי שלי , שכולם אמרו לי שאני משוגעת אמרה לי להקשיב ללב שלי..

סבתא שלי עם הסיפורים המעטים על התקופה ההיא, עם שיגעונות הניקוי והשינה ועם האהבה לקול המוסיקה והספרות ואומנות..

סבתא שלי.

סבתא שלי שבאתי אליה לפני החתונה עם שרון , שאז כבר הייתה במצב של חוסר תקשורת פקחה עיניים ואחזה לי את היד (ואני מוכנה להישבע שהיא חייכה), סבתא שלי שכל כך רציתי לבוא אליה עם נינה, להגיד לה הנה עוד אחת לשבט, סוף סוף יש לך נינה מהבן הכי קטן שלך.

סבתא שלי כבר לא תזכה.

ואני מנסה לכתוב, והדמעות עוטפות הכול, ושרון מחבק..

מחר הלוויה, ואסרו עלי לבוא.ביקשו ממני במפורש לא להגיע, אבא שלי אומר שאם סבתא שלי הייתה שומעת אותי היא הייתה מעיפה לי שתי סטירות ואומרת שאני לא אבלבל את המוח..

אמרו לי שבמצבי אני צריכה לדאוג לדור העתיד, לבריאות שלי לבריאות של העוברית, לא לנסוע למרחקים ללכת אחרי ארון.

סבתא שלי,

האישה שהייתה תופסת לי את היד ואומרת שכל ערב היא שולחת לי אנרגיות טובות .. אני יודעת שתשמרי עלי מלמעלה, אני יודעת שאת חשה הקלה עכשיו..

היי שלום סבתא

מבטיחה להקדיש לך פוסט כמו שצריך מתשהו.

אוהבת

רוי