אני מנסה לאסוף את עצמי מאמש,
פתאום הכול נראה אחרת
זה מוזר.
זו הסבתא היחידה שנותרה לי, כבר כמה שנים שהיא סוג של חיי – מת, כבר כמה שנים שדיי אסרו עלי לבוא לראות אותה , בעיקר כי אחרי כל ביקור כזה התנפצתי לרסיסי בכי.
כי סבתא שלי, היא סוג של דמות מאוד גדולה ונערצת בשבילי.
היא מהדור ההוא, שקם ועזב את הכול ובא לכאן, דור שהערצתי.
כי סבתא שלי , למרות שהייתה אישה קשה ידעה בדיוק מה עובר עלי במבט אחד
כי סבתא שלי, למרות שהייתה רחוקה גיאוגרפית , תמיד הייתה קרובה בלב.
ובתכלס אני לא יודעת עוד אם לשמוח שסוף סוף היא שלווה, כי היה ברור לכולם שהדרך בה היא חיה בשנים האחרונות נוגדת לכל הרצונות שלה, מצד שני אני עצובה שהיא כבר לא תהייה פה.. .
זיכרונות
ריח של קיץ, ריח של חום לוהט
שבילי עפר
רגליים יחפות
אבטיח עם גרעינים שחורים גדולים
חתוך גס לפלחים
מלון מטפטף
גלידת פונץ בננה
שוקו קר
ריח של חורף
ריח של אדמה רטובה
בוץ
סמרטוט על המפתן
לנגב רגליים
טיולים עם מטריה אחת
הליכות בשביל
פריחה של חורף.
הסבר על הגינה
שוקו חם
זיכרונות סבתא
קומה קטנה
עיניים מחייכות שלא מסגירות כלום
חיבוק חזק
יד אוחזת איתנה
צמה ארוכה קלועה ומסודרת בעיגול
ריח
שיחות של קיץ על כוס שוקו קר
פירות במרפסת
עבודת גינה
שיחות של חורף על כוס שוקו חם
עוגיות בתוך קופסת פח של פעם
שוקולד עלית , מופרד קוביה קוביה שיוצא ישר מהמקרר
עדשים צבעוניות
וופלים בטעם לימון
הליכות בשביל
דיבורים קצרים על העבר
התפעלות מהעתיד
סיפורים על אז
סיפורים על היום
פגישות שבועיות , שעות גנובות בצבא
עקשנות כמו שרק היא יכולה
עיניים שאומרות הכל
מוסיקה קלאסית
ספרות יפה
טבע
וריח שאין לאף אחד אחר..
שמחה מהולה בעצב..
איך זה שכל שמחה אצלי ככה קשורה גם בעצב..
את שמחת והתרגשות הלידה הקרבה שלי עוטף מעטה של עצב על סבתא שלי
על שמחת החתונה שלי העיב ענן הפרידה והגירושין של אחי הצעיר מאשתו
החיים הם סוג של יין וינג, שמחה ועצב
ואצלי זה כל כך בולט
תובנות של אמא שלי ,שנאמרו בדאגה גדולה אמש
ואני רציתי להגיד לה אמא, זה שכותב לי את תסריט החיים לא יכול לתת רק רגעים של טוב, אולי משם יש לי את הקטע של לחפש מה ישתבש שטוב לי מידי..
ועוד כמה שעות הלוייה
סבתא שלי תיטמן ליד סבא שלי
בין הברושים
על צלע ההר
והיא כבר מזמן רצתה להיות לידו
ואני אהיה כאן
כמה שעות נסיעה מההר
אבל הראש שלי שם
על צלע ההר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
