יומן

אלוהים עברו כבר שבועיים?

שבת, שמש של קיץ בחוץ, פיבי שוכבת לה בעריסה בסלון, שרון הלך להורים שלי להכין לנו את החדר, אחי ואחותי שבאו לביקור (בתוספת החברה החדשה של אחי) הלכו

שקט.

מעניין לכמה דקות זה ימשך, הימור שלי – לא להרבה זמן.

אני מנסה לכתוב, מאז שפיבי הגיעה כצפוי זמן המחשב שלי , והזמן שלי לעצמי הלך ופחת. הימים שלי והלילות שלי הפוכים, כל החיים שלי הפוכים, ואני מנסה להחזיר קצת שפיות.

השבוע שחלף היה שבוע מאוד קשה, שרון שכב חולה כל השבוע, ואני? אני חצי התמוטטתי באמצע שלו. בין פיבי, שרון והמטלות של הבית פשוט הגעתי לאפיסת כוחות.

אחרי שנשברתי, שרון גייס את אמא שלו למשימה, וככה יצא ששלושה ימים היא באה אלינו כל בוקר, והייתה פה עד אחה"צ, נכון שלישון לא ממש הצלחתי, אבל היא הורידה ממני את כמות המטלות ואפשרה לי קצת מנוחה.מדהים כמה דברים פתאום יש לעשות, מדהים כמה שאני מעריכה את שרון, כל פעם שהוא חולה אני מעריכה אותו עוד יותר, כמה דברים שהוא עושה פה ואני לא תמיד מרגישה שהוא עושה אותם בכלל.

רק דיברתי על פיבי והיא התעוררה, אני אניח לה לדבר קצת עם עצמה.

השבוע הלכנו בפעם הראשונה לטיפת חלב, פחדתי שסיפור היא לא אוכלת יחזור שוב, אבל לשמחתי, הילדה העלתה יפה במשקל, עברה את משקל הלידה שלה, וקישקה עם האחות.

יש לה נטייה להקסים אנשים, במיוחד זרים. האחות הייתה ממש בהלם ממנה.

ילדה עם כישרון. עכשיו רק אני צריכה להחליט אם להישאר בטיפת חלב פה, או לחפש אחת בקירוב להורים. בכל זאת אנחנו עוברים אוטטוטו…

אמא שלי בניגוד לאמא של שרון שהיא סבתא ותיקה  לומדת ממש כמוני, אם אני לומדת להיות אמא היא לומדת להיות סבתא, מדהים איך כל פעם שהיא מחזיקה את הילדה היא קורנת מאושר ומדברת על זה שעות.. עשינו לה מקלחת משותפת, ואמא שלי לא הפסיקה לדבר על זה כל השבוע. גם אמא שלי גויסה השבוע על תקן של קניות , מזון ועזרה בסידורים.

כולם נפעמים מהאמהות הטבעית שלי, אני שמעולם לא ההיתי "רגועה" הפכתי לקצת יותר רכה, הטיפול בפיבי בא לי , לא יודעת להסביר איך. כאלו יש לי ברירה, למרות שיש עוד דברים שאין לי בטחון סופי בהם (ופיבי כמו כל גור , קלטה אותם ועושה עלי מניפולציות ) אבל יש לי את שרון כמשענת. כולם נפעמים ואני לא מבינה מדוע. במשפחה שלי טוענים שחזרתי לעצמי מייד אחרי הלידה. לכו תסבירו להם כמה רע היה לי ההריון.

השבוע היה לילה בו היא סירבה ללכת לישון שלא להגיד להפסיק לצרוח.. באמצע הלילה כמעט התקשרתי שמשהו יבוא ייקח אותה. שרון ישן בסלון, עם חום גובהה ואני התאפקתי לא להעיר אותו , וניסיתי שהילדה לא תעיר אותו. בבקר  שסיפרתי לו הוא ממש כעס שלא הערתי אותו. כאלו שהוא יכול היה לעזור.. התמודדתי גם עם זה. זה הזכיר לי את הלילה בבית חולים. רק בלי שיש אחיות שלוקחות את הלידה.

הימים מתחברים לי ואני מנסה לבנות שיגרה חדשה.

אתמול נהגתי עם הילדה ועם שרון בפעם הראשונה, איך הלב שלי דפק. פתאום זה לא רק אני ושרון (ואני שונאת לנהוג) אלא יש עוד יצורה זעירה מאחורה, ועם כל המשוגעים על הכביש פתאום זה היה מפחיד, שרון תמך בי כל הדרך..

השבוע אני אנסה להיכנס קצת לשגרה אחרת, קצת לראות אנשים, עד עכשיו רק חברות קרובות ומשפחה היו פה, אני מקווה שיהיה לי קצת יותר כוח ואני יאשר לחברים לבוא לבקר. החברים הקרובים עוטפים אותי , דואגים לעזרה , למצב רוחי.  אמא של שרון נבהלה מפרצי הצחוק שלי בעקבות SMS שקיבלתי. אין ספק זו חבורה מצומצמת אבל מובחרת.

אני גם אנסה לראות איך אני מקדמת את העבודה שיש לי להגיש, או בקיצור, לחזור קצת לחיים שהם לא רק החלפות חיתולים והנקה.

מה שעוד נסגר זה שאין אירוע לכבוד פיבי. כמו תמיד סבתא שלי גם שהיא כבר לא פה דואגת לי. בהריון היו לנו שיחות ארוכות עם ההורים שלי על זה, זו נכדה ראשונה והם מאוד רצו לעשות לה "קבלת פנים", אישית אני לא חובבת אירועים מהסוג הזה, ואני את האירוע שלי כבר הפקתי, במילים אחרות – הייתה חתונה לא?

אפשהו באמצע ההיריון הבנתי שצריך לבחור את הקרבות שלי בחוכמה, וסגרתי עם שרון שאם ההורים שלי רוצים לעשות אירוע שיגידו אנחנו נבוא עם הילדה.

השבוע אחרי ששוב שאלו אותי תפסתי את שני ההורים שלי יחד ושאלתי אותם מה נסגר, אבא שלי אמר מייד שהוא בשנת אבל, או בקיצור סבתא שלי ז"ל פתרה את הבעיה, אמא שלי הודתה שזה עולה סכום שאין כרגע לאף אחד להשקיע ואני כמעט  פלטתי את "אמרתי לך", במקום זה היא אמרה שאולי נעשה איזה קבלת פנים צנועה למשפחה בבית של אחת הדודות, אני אמרתי שמה שהם רוצים מקובל עלי, גם ככה לא התכוונתי להזמין חברים לאירוע והכי הרבה אחרי שנעבור תמיד אפשר לעשות איזה פיקניק בחצר לחברים וילדים.

אחרי שסיפרתי לאמא שלי על הלילה הלבן, ואחרי כל מיני דיונים על מה טוב ומה רע אמא שלי שאלה אותי שוב איזה ספר אני רוצה. בזמנו היא אמרה היה לה ספר והיא כל פעם קראה לגבי בעיות ופתרונות, סיפרתי לה שהטרנד עכשיו זה  סודותיה של הלוחשת לתינוקות

ואכן קיבלתי אותו ממנה מתנה יחד עם ספר ההמשך לפתרון בבעיות עכשיו אני רק צריכה זמן לקרוא אותם.

יאללה, פיבי כבר לא מקשקשת נראה לי שהיגע הזמן לעוד קצת אוכל..