יומן

היתרון של "הורות מאוחרת" ממש כמו של "חתונה מאוחרת" זה שראיתי איך זה עובד אצל אחרים. בחתונה ידעתי מה אני רוצה, מה אני לא רוצה ואת מי אני יהרוג אם יעשו לי X ,נוכחתי בעשרות חתונות בעשור שקדם לחתונתי שלי,, היה לי את הכבוד והעונג ללוות כמה מחברותי ביום חתונתן, ולהיות אורחת אצל אחרים.

ככה גם בהורות.

כבר עשור אני רואה את חברי מגדילים את התא המשפחתי, נכון אצל רובם זו ראיה מרחוק,אבל שהנשואה ילדה לפני שלוש שנים (אני בשוק איך הזמן עבר) את המלאכית יצא לי לראות ולא פחות חשוב לשמוע ולחוות יותר מקרוב. לא מתיימרת להיות "אמא חלופית" אבל אני מניחה שהשילוב של ילדה מדהימה (חמסה חמסה חמסה), חברות קרובה ואהבה שלי לילדים יצר את ההצצה לעולם ההורות.

עכשיו שאני אמא כבר כמעט שבע שבעות (אבל מי סופר), אחרי שנים של "הכנה", שיחות קיטורים של אמהות אחרות, שמירה על ילדים של אחרים התבוננות  וכד' אני מפתחת תובנות של עצמי, כרגיל כמו שרק אני יכולה, אני השופטת הכי גדולה של עצמי, בוחנת כל צעד שלי, כל התקדמות של פיבי. בודקת מה באמת מתרחש בין מה ש"הכינו" אותי אליו, לזה שנרכש, נלמד ומתרחש לפעמים בלי שאני אשים לב..

ניקח את התחביב שלי – שינה. כן שאנשים היו רושמים תחביבים, אני רשמתי בנוסף לכל המקובלים את האמת – אני אוהבת לישון,נכון עם הצטרפותו של שרון לעולמי נכחד הרעיון של ההשתלטות על כל המיטה, אבל עדיין. תחביב.

אפשהו לדעתי בחודש רביעי הפסקתי לישון, ככה חשבתי , צחקתי עם כולם שאני מתכוננת למה שיהיה אחרי הלידה, שאני צוברת שעות עייפות ..

מאז שפיבי נולדה אני לא ישנה. לא אני לא טוענת שאני ערה כבר שבע שבועות כמעט אלא שהשינה שלי  פשוט נעשתה אחרת, נפיצה משהו . אני שאפשר היה לפוצץ מטען נפץ לידי בלי שאני יתעורר , מתעוררת מכל אפצי , תזוזה או נשימה בלתי סדירה של הילדה, גם ששרון מחליף אותי במשמרת, אני עדיין לא ממש ישנה. פיבי  כמובן ירשה ממני את היכולת המופלאה לישון בכל מצב (חמסה), התחלפנו.

או העיפות, אני מתקשה להסביר עד כמה אני עייפה, אתמול צחקתי עם שרון שאני כמו ילד שעייף עד כדי כך שהוא לא יכול לישון, השעה הייתה קרוב לאחת אחרי חצות, ידעתי שפיבי תעורר עוד מעט להנקת לילה, וממש כמו בצבא, כל דקת שינה חשובה, לא הצלחתי להירדם.

אני מסתובבת עם תחושה שהימים זולגים לי לפני שאני מספיקה לעשות משהו , לא אמרתי אופס וכבר אחרי חצות, בתכלס אם מסתכלים על זה אני עושה המון דברים, ומאז שאני כאן ופיבי גדלה קצת, המנוחה ביום היא לא אחד מהם.. אני מנסה כל יום להקדיש כמה דקות לעצמי, דקות בהם אני מנסה לעשות  "דברים שלי" לעבור על אי מיילים, לקרוא קצת והרוב- לפרק עוד דברים שנותרו ארוזים...

קצת הלכתי לאיבוד בפוסט הזה, ככה זה שכותבים תוך כדי עוד כמה דברים.אבל זה בדיוק העניין..אכשהו אני עושה המון דברים יחד, מפספסת פה ושם, משתדלת פה ושם.

גם כאן.