יומן

נתחיל כרגיל מהסוף

זו הגרסא הקלה של אבעבועות רוח...

ההתחלה? אוי כמה עצבים מביאה לי ההתחלה.

עוד לפני שהכנסתי את פיבי לגן שלה, כולם כבר אמרו לי, וידעתי ילדים בגן = מחלות. ככה זה. שימו כמה ילדים במבנה לא משנה כמה משכולל,עם מערכות אויר נפרדות מה שאתם לא רוצים, מחלות תמיד יש

ולא שזה דבר רע, אני דיי מאמינה שצריך לתת לגוף לעבוד, גם למערכת החיסונית, שאי אפשר להגן על הקטנים כל היום...

בין אמונה לבין מציאות...

זה התחיל אי שם באמצע השבוע, הגננת הראשית של פיבי הייתה חולה כל השבוע והעוזרת שלה שבימים כתיקונים אני מאוד מחבבת אותה התקרצצה עלי עם פריחה שיצאה לפיבי. אמרתי לה שזה מההזעות לילה שלה. והעוזרת גננת בשלה, תבדקי תראי אולי זו אלרגיה אולי זה פה, ואני הודפת אותה. ידעתי שזה לא אלרגיה (בכל זאת בזה אני מבינה) , ודגלתי בתוקף שלא צריך לקחת ילדה בריאה לרופא.

לעשות את הסיפור קצר ביום חמישי מתקשרת אלי הגננת שלפיבי יש חום. בהתחשב בזה שיש לה את כל התסמונות של התחלת שיניים לא ממש התרגשתי, אבל בגלל שהיא הצטננה קצת מהמזגן אמרתי נלך לרופא, גם נזלת גם חום, אמא קולית עד נקודה מסוימת. כבר בבית ירד לה החום אבל בכל זאת  הלכנו לרופא ילדים ליד הבית, איש נחמד וקטן, שבדק את פבי ופסק שהילדה בסדר גמור, הנזלת זה אכן וירוס מזגנים, להמשיך עם המי מלח והפריחה שלה זה אכן מזעה, ולגבי החום, יש מצב שהיא מתחילה שיניים. הוא היה בשוק מזה שאנחנו פעם ראשונה הורים ופעם ראשונה שאנחנו לוקחים אותה לרופא למרות שהיה לה כבר חום בעבר..

יום שישי שרון לוקח את פיבי לגן, ומספר לעוזרת גננת שהרופא אכן אישר את התחושה שלי שאין לה כלום וזה שינים, העוזרת גננת מספרת לו בתמורה שיש התפרצות של אבעבועת רוח בכיתה של פיבי מזה שבוע.

שרון מתקשר אלי מהדרך ומספר לי, אני חשכו עיניי. מה זתומרת שבוע ואף אחד לא אמר לי? זו בדר"כ מחלה לא מסובכת מעל גיל חצי שנה, מתחת לזה יש סיבוכים שאני לא רוצה לחשוב עלהם?

בתמורה התקשרתי לגן לוודא ששרון הבין נכון את הגננת, שיחה עם העוזרת גננת הבהירה לי שאכן כן

הדם עלה לי לראש...

שבוע??!!! ורק עכשיו אומרים לי?

שיחה עם מנהלת הגן שחירטטה משהו על זה שהודיעו לכל ההורים, עשרות סוגים שונים של התנצלויות

ואני? אני בלחץ, כולם כל כך מתפעלים ממני ששוכחים שהיא בסה"כ בת ארבע חודשים..

ושוב טלפון לרופא, שישי בבקר, והמזכירה שלו אומרת תגיעו, לא משחקים עם זה.

אז נסענו לגן, אני משתדלת לא לצעוק כמו שאני יודעת, שרון על בסיס המרגיע, ושוב שיחות והע. גננת אומרת שהיא לא ידעה שהיא צריכה להגיד, והמנהלת אומרת שהודיעו לכולם ואותי מעניין רק מה יגיד הרופא.

פעם שנייה אנחנו אצלו, המרפאה חמש דקות מהבית, נעימה יעילה, אין כמעט תור, איך שאנחנו מגיעים מכניסים אותנו.

והפעם אני מדווחת על ההתפרצות, והוא שוב בודק את פיבי ועדיין אין כלום.

הוא מרגיע אותי שבגלל שפיבי יונקת ואני חליתי אז אני מעבירה לה את הנוגדנים, אם היא נדבקה אין מה לעשות עכשיו אלא לעקוב, וסביר להניח שזו תהיה הגרסא היותר קלה, מה שכן, בגיל הזה אין בטחון שזה לא יחזור שוב בגיל מאוחר יותר. הפעם גם למדנו שלא ההינו צריכים לשלוח את פיבי לגן, יום אחרי חום ילד צריך להיות בבית..

שאר הסופ"ש היה דווקא בסדר, קרו בו המון דברים שמצריכים פוסטים אחרים, אבל זה עוסק בפיבי.

אתמול קלטנו שיש לה נקודה אדומה, אבל אחרי הפגישה עם הרופא לא ממש ההינו בלחץ, וכן היא קצת קיטרה אבל כולנו קיטרנו בחום.

בבקר היא הייתה פעילה כהרגלה, שירים צחוקים וברבורים הלכנו לגן.

אחרי שעתיים מתקשרים אלי, תבואי לפיבי יש פריחה על כל הגוף.

אני בכלל בתוך פגישות, הדילמה מתחילה, מה עושים, יש לה חום אני שואלת, לא עונה לי הגננת, אני יודעת שהרופא מקבל רק אח"צ, מחשבה מהירה ואני ממשיכה בפגישות.

בצהרים אני אוספת אותה, הע. גננת נותנת לי מיני הרצאה וסיור מודרך על פיבי כאלו הייתה מפה. אני מתאפקת לא להוריד לה את הראש.

שוב טלפון לרופא, שוב אנחנו באות

שרון עוצר את היום עבודה שלו ופוגש אותנו אצל הרופא

מבט אחד שלו , והוא אומר, אכן זו הגרסא הקלה

שבוע בבית, אמבטיות עם בלינאום פלוס פעמיים ביום

וכל הזמן הזה

רצה לי מחשבה בראש, המצפון מנקר בי...

היא חולה כי אני הכנסתי אותה לגן

כל האמרתי לך למנהם שאיש מלבדי לא אמר לי

אני חולקת את זה עם שרון

שמייד הודף , אין מצב זה ממש לא בגללך

לא הייתה ולא תהייה לך שליטה על הדברים האלו

ואם היא הייתה רק איתך והייתה נדבקת בגינה?

כבר שעות אחרי וזה לא מרפה..

הפוסט הזה נכתב בהמון המשכים, עם פיבי אחת שיש לה פרצוף הכי אומלל ביקום. אני מתנצלת מראש על עריכה גרועה במיוחד