אני לא יודעת מה אני יותר
כועסת?
מאוכזבת?
ממנה? ממני?
מהחושים שלי שבגדו?
מהתחושה שעשיתי עבודה מדהימה ושוב לא אני אזכה לקטוף את הפירות?
שאני נאיבית?
אני כותבת את זה עכשיו, ואומרת לעצמי. דיי. זו ההתעסקות האחרונה שלך בנושא
ההתעסקות האחרונה שלך.
היא לא שווה את זה
כמה נזק כבר יכול לעשות זבוב?
כלום.
אז לא חבל?
ואני מנסה למחוק, להתעלם לנתב את הראש לדברים חשובים באמת
אבל הכעס יש לו נטייה לבעבע...
בחיי שזה היה שבוע , ועדיין שבוע קשה.
מצד אחד פיבי חולה , והיו ימים שהיא בילתה עלי, עם פרצוף מסכן כזה..
מצד שני הפיצוץ עם מי שהייתה אמורה לחלוק איתי את העצמאות הכלכלית
ומרגע לרגע מתברר לי שהיא מנצלת את העובדה פיבי חולה והראש שלי לא פה
והניסיון להתאפס, להתעשת
לבדוק מה הנזק
להחליט מה הלאה
וכל הרגשות במערבולת הזו.
אתמול בערב שרון ביקש לא לשמוע יותר את השם שלה. דיי רוי הוא אומר לי היא לוקחת לך יותר מידי אנרגיה, אין לך אחת כזו גם ככה עכשיו .
חאלס
אנחנו מאחלים לה רק טוב, רק לא רוצה לשמוע ממה
תחתכי.
ואני מנסה לספר לו על ההתכתבות המיילית בקשר לפרויקט המשותף שנותר פתוח
והוא אומר עזבי.
והבקר, שיחת הטלפון מקולגה בעבר, שיזמתי מפגש משותף שהוליד רעיון
הסתבר לי שכל הניסיונות שלי להיות הכי בסדר, לא לעשות בלגן ו/או אייטם והנה היא עושה גלים
לא יודעת בדיוק מה היא אמרה, אני רק יודעת שזה יצא רע
הקולגה שעודכנה בתחילת הסאגה כי יש אי הסכמות מנסה להבין
ואני מתקשה לבין למה ומאיפו נוצר לה הרושם שהיא אמורה להיות באמצע
נאיבית שכמותי..
ושוב בקרת נזקים, וטלפון לחבר משותף שלי ושל הבוס שלה (אליו היא התקשרה לעשות בלגן) במטרה להעביר מסר של עסקים כרגיל
והאנרגיה
כמה אנרגיה זה לקח ממני
והראש לא מפוקס
עוד כמה טלפונים, אני מוצאת עצמי עושה חצי בקרת נזקים
והכעס
ופתאום פגישה של מחר נפלה, אני כבר לא יודעת אם אני מפתחת פרנואידיות לשמה או שזה מקרי
שוקלת אם להתקשר לברר, מחליטה שלא.
די אני לא נכנסת למעגל הזה
אם נפל בגללה סבבה.
אני מאחלת לה רק טוב, ויודעת שאת החשבון משהו אחר יגבה ממנה.
אני יושבת ומנסה לכתוב את החזון שלי
את הדברים שאני רוצה לעשות
והכעס הוא שוב מפריע לי
אז התיישבתי פה
לכתוב
להוציא
לשחרר
בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
