יומן

איוב

זה השם הכי מתאים שמצאתי לו, לדעתי בבלוג הוא מופיע כא' אולי כג'..

משיחה שלנו אתמול אני לא מפסיקה לחשוב עליו

אני בתחושה שאמרתי אתמול את הכול

ושומדבר נכון בעצם

אבל יש דבר כזה נכון?

הוא התחיל את חייו כחלק ממשפחה "נורמאלית" אבא אמא אח ואחות, בפרבר של העיר הגדולה, בתחילת  שנות ההתבגרות שלו, אבא שלו חלה, במשך תקופה הוא סיפר איך ראה את אבא שלו דועך לו מול העיניים, אבא שלו סמל הגבריות הפך לצל אדם, ואיוב הפך לגבר

השנים האלו פרנסו שלושה פסיכולוגים שונים, כל אחד מהם בנה  קוטג' מהניסיונות שלו  לשקם את עצמו.

הכרתי אותו אי שם בשנות העשרים שלנו, מבחוץ הוא נראה שקט ותמים ואני הסוערת, מפנים אני החננה והוא ? חבית חומר נפץ..

איוב בדק את הגבולות, ניהול דיאלוג עם כל דבר שאפשר לבדוק, ניסה כמעט הכול, פעמיים מצאתי את עצמי מדברת איתו אחרי תאונות דרכים שעבר, שתיהן לא ברורות בשתיהן היה לבד.. שיחות אחרי מסיבות סוערות בקרחות יער, האיש חיי בקצה. הוא היה סוער, הוא החליף חברות, שבר לבבות ונשבר, הגיע לשיאים והתרסק, תמיד על הקצה.

באמצע הוא קיבל מכה נוספת, הפעם זו אמא שלו, המחלה הארורה הכתה בה, אבל אמא שלו הצליחה לשרוד, והוא? עוד חריץ עמוק נחרץ בו, עוד דיון עם שר המוות.

הגענו לגיל שלושים הוא נרגע , את הדיאלוג שלו עם המוות הוא החליף בדיאלוג עם החיים, הפסיק עם הניסיונות, עבר לספורט אתגרי, שם לפחות ידעתי יש מי שמשגיח שהוא עושה דברים בטיחותיים.

הוא חזר אל מי שהפכה להיות זוגתו , שנים אחרי שריסק בעוצמה את ליבה (ואחר כך ריסק עוד כמה) נסיבות החיים הפגישו אותם שוב, והפעם הוא בוגר יותר, מוכן יותר, שהוא סיפר לי התרעתי בו ואמרתי לו שהיא אחלה בחורה, שלא ירסק אותה שוב, שלא יעז אם כוונותיו לא רציניות.

אחרי שלוש שנים של זוגיות, שידעה עליות ומורדות והתמודדות הם עמדו תחת החופה

נדמה היה לי שהנה אפילו הוא מצא את האושר שלו, את השקט שלו. כמוני.

יום אחרי שפיבי נולדה, אחרי שקיבל SMS  ממני שיש לנו בת , הוא התקשר , הקדמת אותי הוא אמר, התכוונתי להתקשר אליך היום. אנחנו בהריון! ועוד כפול!!

מייד התחלתי לבכות, כמה שמחתי, עשרות שיחות על הריון ועל הורות עברנו במשך השנים, ידעתי כמה קשה לו עם הרעיון של הורות, ידעתי כמה עבודה זוגתו צריכה להשקיע בלנתק את הקישור שלו בין הורות למוות. והנה הוא יהיה אבא כפול. שמחה ענקית את החודשים האחרונים העברנו בשיחות שבועיות, ככה אנחנו תקופות שלמות שלא יוצא לנו להיפגש, אין בזה שום חדש, ניסינו אומנם לעשות פגש משולש , אבל זה לא צלח..

לפני שבועיים הוא לא יצא לי מהראש, יום שלם של הרגשה שאני חייבת לדבר איתו, כהרגלי התקשרתי, הוא לא ענה, בשונה ממנהגי השארתי לו הפעם הודעה שאני חושבת עליו ורוצה לדעת שהכול בסדר.

כמי שעברה מדורי גיהינום מחודש שמיני של אנשים שהתקשרו לראות אם ילדתי, הנחתי להם, ידעתי שתגיע השעה, והיא תמיד מגיעה בסוף הוא יתקשר לבשר.

אתמול הוא התקשר, הנה איוב אני צוהלת לשרון שאני רואה את השם שלו על המסך, "מזל טוב" שרון צוהל

ואיוב על הקו, הוא נשמע מוזר, לא כמו מישהו שהפך לאב, אבל אני דוחקת את המחשבה מהראש, אנחנו והציניות שלנו זה מתבקש.

ואז הוא מספר, במעט מילים את הבשורה הנוראה מכול.

ביום שהתקשרת הוא מספר ומצטט לי את הודעתי, איבדנו את הראשונה, יומיים אח"כ התאומה שלה הצטרפה אליה, עכשיו יש לי שתי מלאכיות, אני אב שכול

והנשימה נעתקה, הלב פועם בפרעות, לא יכול להיות ..

את מכירה את הסטטיסטיקה הוא סח לי, הפעם היא פגעה בדיוק אצלנו, ההיריון היה נפלא, רק שאין לי ילדות ..

הוא מספר מעט על רגעי שפל, על רצון להתרסק, אני מחפשת את המילים לעודד, ולא מוצאת, שולפת מילים שעד עכשיו אני חושבת שהיו כל כך לא במקום

ולא יודעת איך להגיד.

הצעתי לו שנפגש, כל כך רוצה לחבק,רק שלא חשבתי כמה קשה לו, ולמרות הכול הוא שואל על פיבי (שבירברה ברקע) מדבר איתי על העבודה על החיים.אני נע ונד הוא אומר, יש ימים שאני קם, יש ימים שאני רוצה לא לקום. לא הצלחנו להיפגש בתקופות טובות יותר, לא בטוח שאני יכול עכשיו. וזוגתו? הוא מדלג על התשובה. מה את חושבת הוא שואל?

כל השיחה שרון נעמד קרוב, הוא רואה את הקול הנחנק, מבין שמשהו שלא בסדר, אבל לא יודע עוד מה.

שאני מסיימת את השיחה בקול שבור אני מספרת לו.

ומאז?

מאז אני לא מפסיקה לחשוב עליו, על עוצמת המכה, על הכאב הכפול, אני לא מפסיקה לחבק את פיבי להחזיק אותה קרוב אלי.

זה סיפור על סטטיסטיקה, סטטיסטיקה של מות, זה קורה אחד ל....

האחד הזה שוב נפל אצל איוב.