יומן

סבתוש,

בדיוק חצי שנה אחרי,אני באה. עומדת מולך מביטה על האבן בה חקוקה שמך.

חצי שנה.

ואני עומדת ופתאום זה יותר מוחשי, זהו את לא פה.

לפני חצי שנה לא נתנו לי לבוא, זה היה בדיוק שפיבי עשתה הכנות אחרונות לפני שהיא עושה צ'ק אין לכאן, ואת עשית צ'ק אוט..

אבא שלי שאז לא נתן לי להגיע עומד לידי, פיבי ושרון מחכים באוטו.

אנחנו מביטים באבן, ואני מנסה להפוך מראה עיניים למציאות.

לא נתנו לי להיפרד ממך, ולמרות שאני אישה "מבוגרת" ומבינה מה זה אומר, עדיין.

אז הנה באתי.

הכי חבל לי ש"החמצת" את פיבי, אני יודעת שנוכחת  שהיא נולדה, קשה לי להסביר את זה הגיונית אבל אני יודעת ששהית שם בלחיצות שהיא יצאה, פשוט הרגשתי אותך, אבל עדיין, את חסרה לי.

אני יודעת שסביר להניח שההינו הולכות  לפינה בצד, ומקשקשות את ההית  אומרת לי להתעלם מכולם, לעשות רק את מה שהלב שלי אומר, בטח עוד הייתה לך מילה אחת או שתיים.

גם עכשיו שאני כותבת לך, הדמעות שוב זולגות, אני  יודעת סבתא, אין מה לבכות הפסקת לסבול ואת בטח גם מסתובבת לך פה.. אבל בכל זאת.

תראי סבתא היא כבר בת חצי שנה, והאמת, היא דיי מוצלחת הפיבי הזו, אפילו דוד רגזני אמר את זה אתמול, ואת עדה שלי שעד שהוא אומר משהו טוב זה בכלל הצלחה.

היא כבר חצי שנה פה, כל יום לומדת משהו חדש, ומלמדת אותי משהו חדש, יצאה לי ילדה מוצלחת, ואני לא אומרת את זה בגלל שהיא שלי, מבחינתי שתהייה מה שהיא רוצה..

כל כך רציתי שתראי אותה, אומרים שהיא דומה לי עכשיו, וזה אומר שהיא דומה לצד של אבא שלי.

אתמול שחזרנו בערב, אחרי הטיול אליך ואל הדודים סיפרתי לה עוד סיפור עליך, על הצמה הארוכה, על זה שסבא תמיד היה הולך נורא מהר (טוב הוא ענק) ואת ההיית הולכת מאחור מבקשת שיחכה (כי את קטנה), סיפרתי לה על כל הקייצים שבילנו ביחד, בין השבילים וסיפרתי לה המון סיפורים שהתערבבו עם דמעות, ופיבי הרימה את הראש וליטפה לי את הפנים, עם המבט הזה שלה.

סבתוש,

תמיד כל יומולדת לפיבי, זה עוד קצת שאת לא פה, החיים שלי שזורים שימחה בעצב.

אני כותבת לך עכשיו, עם דמעות ואני יודעת שהשבוע אני אכתוב לפיבי מכתב גם עם דמעות, אבל אחרות, מכתב שיספר לה מה קרה בחצי שנה האחרונה.

סבתוש שלי,

אני מתגעגעת גם חצי שנה אחרי, גם כמה שנים אחרי שהפסקת לדבר איתנו ורק המבט שלך אמר הכל..

אני