יומן

גורה קטנה שלי.

לפני חצי שנה בדיוק סגרת דלת אחת של העולם שלי ופתחת פתח לעולם חדש.

עולם האמהות.

אנחנו בנות חצי שנה היום, למה אנחנו? כי ביום שאת נולדת נולדו בי עוד חלקים.. נולדה האמא שבי, זו שאני כבר חצי שנה בודקת..

כל יום את מלמדת אותי משהו חדש, כל יום את לומדת משהו חדש.

אני כותבת לך מכתב ומוחקת, מה לכתוב לך סקירה על ההתפתחות שלך? את מי זה מעניין?

לספר שתפסתי אותך שוב זוחלת ואת הרמת את הראש דפקת בי מבט של "אבל אימאאאא" והתחלת לצחוק?, לספר על זה שהתחלנו מוצקים ואני קוראת לזה מצחקים כי אנחנו צוחקות רוב הזמן ?, אבל יאמר לזכותך שאת אשכרה אוכלת כמו אישה קטנה (ויאמר לרעתי שאני מדביקה אותך בצחוק שלי..) עם כפית. או על זה שהורדנו לך את המיטה שלב כי סבא שלך תפס אותך מושיטה ידיים ומנסה להתרומם?

על זה שאת נראית כאילו אוטוטו יוצאות לך שינים?

עזבי, מוקדם מאוחר מתשהו הכול יקרה איתך.

אני רוצה לספר לך שכבר עכשיו את מגניבה, באמת. אני יודעת שאני לא אובייקטיבית, אין אמא שהיא כזו אבל יצאה לי כבר כמה פעמים להגיד את זה – יש לי ילדה מגניבה. את פשוט קולית כזו, את צוחקת , מברברת, נורא שמחה עם אנשים, סקרנית, ועומדת על שלך. ברור לי שאת עוד הולכת ללמד אותי שיעור או שניים בעקשנות, ברור לי שדרכנו לא תהיה קלה וברור לי שאין לי את כל התשובות לשאלות שאת אוגרת בראש שלך מעכשיו.

קטנה שלי,

לימדת אותי (וגם את אבא שלך) אהבה אין סופית, לימדת אותי מה זה חיוך בארבע בבקר, מה זה דאגה לפעמים, הולדת מצפון חדש (את המקורי זרקתי לפח בגיל 30 אחרי המון עבודה) מצפון של אמא. גרמת לי להתמודד גם עם הסבא ושתי הסבתות שלך, התמודדות חדשה, מערכה חדשה ואני לא תמיד מנצחת אבל למדתי קודם לחושב עליך ואח"כ עלי.

חצי שנה יקרתי , זה סוג של תקופה, אני בעצם אותה אחת, אבל קצת שונה, אני חושבת שגם את.

אז חצילדת שמח ילדה שלי, אני מאחלת לנו רק בריאות (כי זה מה שחשוב תכלס) וחיוכים.

שלך

אמא.

נכתב בשעות הבוקר המוקדמות של החצילדת שלה.. מאז אני הופכת במילים ולא מצליחה לתאר את מה שיש לי בפנים.