יומן

אני מנסה לחשוב למה כל כך קשה לי עם הסיכום הזה של היומולדת , הרי בכל שנה ישר זה זרם אל הדף, אולי זה הגיל, אולי זה התובנות של שנה.

אז הלכתי אחורה במסע בזמן עברתי על השלוש שנים האחרונות ככה חגגתי ב 2004 ככה חגגתי ב 2005 ו ככה חגגתי ב 2006

עברתי על הכול ולא עדיין לא הצלחתי לשים את האצבע על הנקודה..למה השנה זה קשה? תכלס הסיכומים הם סוג של לכתוב מה היה, אז למה קשה לי?  אולי כי ביני לבין גיל 40 מפרידות רק חמש שנים? אולי כי בשלוש שנים יש מהפיכה?

אז הנה באיחור לא אופנתי בכלל אני מנסה לעלות רשמים השנה אני חוגגת בשני חלקים, חלק אחד משפחתי כבר היה,והחלק החברתי עוד לפני.

טיול משפחתי- יומולדת חלק א'

גם השנה נסענו לאילת, למקום שאני הכי אוהבת – ריף הדולפינים. זו נהייתה מעין מסורת משפחתית אחת לשנה נוסעים לריף, לרוב זה תחת קטגוריה של יומולדת לרוי גם אם זה ממש לא בתאריך, אך הפעם הכול תוזמן לסופש של חגיגות.

תאומת נפשי ביקשה ממני בדרך, לבקש עבורה משאלה, ששנה הבאה היא תצטרף עם בן זוג, ששאלתי למה היא הזכירה לי שב2004 בעודי מחסלת את היין ביקשתי את זה עבורי, מיותר לציין ששנה אחר כך אומנם לא בתאריך המקורי ולא תחת הגדרה של חגיגות יומולדת אך בכל זאת נסעתי עם שרון. כנראה שעובד לך הקטע הזה עם המשאלות היא אומרת ...

ארזנו שלושה תיקים וילדה אחת בת חצי שנה, ויצאנו לדרך רק בשעה איחור. לקח לנו להגיע חמש וחצי שעות, עם הפסקות שירים, אוכל מוצק, ציצי נשלף, חיתול שהוחלף הרבה צוחקים וגם קצת בכי...

שהגענו החלטנו לחנוך את הבריכה, פיבי אף פעם לא הייתה בתוך בריכה, אז הבגד ים החד פעמי נשלף, הגלגל הצהוב נופח וכולנו נכנסנו למים, למרות החששות שלי הסתבר שפיבי שחיינית מלידה, לקח לה שתי שניות להבין את הפרינציפ.. הילדה פשוט שוחה עם גלגל צהוב לקול מצהלות שלי ושל שרון . אני חושבת שכול מי שהיה בבריכה נקרע עלינו מצחוק...

זהו,

את הערב בילינו אצל החברים של שרון, הם כמובן התאהבו בפיבי קשות, אנחנו נפגשים פעם בשנה ובאמת שצריך לכתוב פעם את הסיפור שלהם.

שבת בבקר הפקדנו את פיבי אצל החברים שלנו והלכנו לעשות טיפול זוגי בסטלבט על המים בריף , דבר שאנחנו עושים כל שנה מאז שאנחנו ביחד, כמה חיכיתי לטיפול הזה. באמת שעתיים של נטו אני, וקצת שרון .  כמה זמן לא היה לי נטו אני? אני חושבת שמההיריון שיצאנו משם  אמרתי לשרון שאני מרגישה כאילו הטעינו אותי.למרות שיצאנו כבר מאז שפיבי נולדה יותר מפעם אחת היה שם משהו שונה. שבאנו לקחת אותה בתמורה, החברים שלנו הודיעו שאין צורך, הם מוכנים להשאיר אותה  היא הייתה עסוקה בלצחוק ולא ממש הזיז לה שחזרנו .

הגיע יום ראשון,.

מכוון שהשנה יש לי יומולדת של פעם בחמש הוחלט על מתנה גדולה, צללתי בריף כבר פעמיים כך הפעם נפלה ההחלטה על שחיה עם הדולפינים. נסענו לריף, עניין אותי מאוד לדעת איך פיבי תתנהג , כי בשנה שעברה בעודה עוברה כל פעם שדולפין עשה קולות ראו את הבטן שלי עולה ויורדת.

עלינו לדק , ופיבי בתמורה נרדמה לה לשנת בוקר, לא מפתיע בהתחשב שהדק מתנדנד והדיסק שהכי מרגיע אותה זה קולות דולפינים J .

אחרי הכנות ותדרוך אני יוצאת לשחייה, שרון נשאר עם פיבי, איך לסכם את זה,אחרת מאוד מצלילה, היה לי מפגש בלתי אמצעי עם גור דולפינים סקרן אחד, והם מדהימים,אבל צלילה זה אחרת. ..

שצאתי מצאתי את פיבי ערה, ואת שרון שטוען שכדאי שמשהו יחבר אותי לאדמה כי אני מעופפת לגמרי. לקחתי את פיבי והתיישבנו על הדק קרוב למים, לידנו ישבה אחת מצוות הריף והדולפינים באו להגיד שלום, פיבי מאוד התלהבה מאחד הגורים ופצחה עליו בשאגות ונפנופי ידיים הוא בתמורה העיף עליה מים ישר לפרצוף, פיבי ההמומה ניגבה את הפרצוף וזעקה עליו קשות, אחת אפס- הדולפין ברח...

כל מי שהיה באזור נקרע מצחוק ואני כמעט נפלתי למים יחד איתה. אין ספק בת של אמא שלה.

עייפים, רטובים ומרוצים חזרנו, ארזנו, ועלינו למרכז. חמש וחצי שעות אחר כך,הגענו עייפים מרוצים ורצוצים להתחילה של שבוע חדש...

נסעתי בת 34 , חזרתי בת 35 .