יומן

ששה וחצי חודשים, כמעט שבע חודשים זה לקח עד שהעזנו לדבר על זה

ילד 2.

זה לא שלא דיברנו על זה, עוד בהריון דיברנו על זה שנעשה אותם קרובים יחסית, בגלל הרבה סיבות, חלק מהם כל כך לא רלוונטיות היום..

אבל מאז לא דיברנו על זה.

והנה זה עולה שוב.

בשבועות האחרונים אני רואה תינוקות שרק נולדו, ופיבי  פתאום נראית לי ענקית, פתאום היא לא כל כך קטנה בגן (למרות שעדיין היא הכי קטנה מכל שכבות הגיל), פתאום היא מתחילה לזחול ולקשקש ולהיות יותר ברורה,הבגדים שלה יותר גדולים, הנה היא אוכלת (גם) מוצקים..ואמרנו שנעשה עוד ילד שנתקשר איתה..

אמרנו.

אז התחלנו לדבר על זה, שרון שמכיר אותי כל כך טוב יודע שאני אתפלץ מהמחשבה, צדק.

אחרי השיחה הראשונה לא ישנתי , כל הפחדים והחרדות. מאז היו עוד כמה.. והשינה שלי לא משהו..

מה עוד ילד? אני בקושי יודעת מה עושים עם אחת אז עם שניים? וההיריון, אמממ תקופה שאני לא ששה לחזור אליה במילים עדינות לא זוכרת אם כתבתי את זה, אבל אמא שלי טוענת שחזרתי לעצמי מייד אחרי הלידה, ששעה אחרי  שילדתי שהם ראו אותי היא פגשה שוב את רוי שהיא מכירה, כאלו יצא ממני הנוסע השמיני. אז אחרי משפטים כאלו פלא שאני לא מתלהבת מעוד הריון

והפחדים...

אין ספק שההכרה שכולם מסביבי כבר הפנימו שאנחנו נגור פה לא רק שנה  כמו שחשבתי אלא יותר, ופתאום התוכנית הזו לקנות דירה, המחשבה הזו של דירה שלנו, תמיד ההיתי  הטיפוס השוכר, אבל הנה עוד משהו שהלידה שינתה אצלי. פתאום אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות על משכנתא.

 ונכון  והידיעה שבית מעל הראש יש לי  ואף אחד לא זורק אותי ולכולם ברור שאנחנו פה ליותר משנה , ולכולם ברור שאני רוצה יותר מילד אחד אמורה להרגיע אותי,  ומעגל תמיכה יש לי  אבל לא.

גם העובדה שיצאתי לדרך חדשה, הרי שדיברנו על ילדים צמודים אמרנו שאני אמצא סתם עבודה, כזו שתתן קצת כסף ובעיקר תלושים לביטוח לאומי, כזו שאני לא אתבאס לעזוב בשביל חופשת לידה

אז אמרנו.

ועכשיו מה יהיה? רק התחלתי את העסק שלי, תכלס הנה אזלו החגים, תם החופש הגדול, הטלפון מצלצל פתאום,  היום חתמו לי על הצעות מחיר, אני שוב לא ישנה בלילה והפעם מלחץ של מחשבות וחיפוש בשביל לקוחות  .. ו... לעזוב את זה? איך אני אסתדר?

ומה איתי?

עוד לא מצאתי את רוי שאיבדתי בפברואר..  המוצא היישר יבוא על שכרו.

לפעמים אני תוהה אם היא תשוב, או אולי זהו היא נעלמה, קבלו את רוי מודל 2007 .

עוד לא קיבלתי את הגוף שלי לעצמי , ונכון שזה מתוך בחירה אבל עדיין, ועוד לא חזרנו להיות רוי ושרון .. וכבר עוד אחד?

אז שרון ואני מדברים, וכל פעם הוא מפרק פחד אחר שלי, לפעמים אני תוהה איך היא לא בורח לאלף מקומות איתי. הוא מרגיע , מפרשן ומזכיר לי שאנחנו לא מתכננים את זה לעוד שתי דקות בערך, שיש עוד המון חודשים, אבל כן הוא מכיר אותי, צריך לפרק אצלי פחדים לאט.. וכן גם הוא רואה אותי פתאום מסתכלת אחרת על תינוקות, וגם הוא היה שם שמצאתי את עצמי בשוק אחרי שהסברתי משהו בשיא הטבעיות להריונית בחנות לציוד תינוקות.. אני מסבירה? אני??