יומן

הקדמה:

זו לא תקופה קלה.

אני נאבקת.

אני נאבקת בניסיון להיות הכול ..

אמא , עצמאית, אישה , חברה

ולא ממש הולך לי

אני מסתובבת עם תסכול גדול, גוף שבוגד בי פעם אחרי פעם .

אני ושרון מנהלים את השיחה על "אני יעזור לך" פעם בשבועיים בעצם.

אני מבינה את הלחץ שלו, בתכלס הפרנסה שלנו תלויה בו, נכון שיחסית ההוצאות שלנו מאוד נמוכות,אבל זה הזמן לחסוך, והרצון שלנו להגיע למשהו משלנו...

הוא עובד מבקר עד ערב, מזניח את עצמו, מנסה לגנוב כמה שעות של פיבי פה ושם, ומתבאס שהוא מפספס דברים, על הדרך הוא גם מנסה לטפל בי..

בקיצור לא פשוט לנו.

שבוע שעבר קרסנו בכפולה, פיבי הביאה חבר חדש מהגן – וירוס בטן, והפעם הדביקה אותי יחד איתה שתינו חולות . פיזית לא יכולתי. היא ינקה בטירוף, אני לא הצלחתי לאכול כלום וגם מה שאכלתי לא ממש נשאר אצלי בגוף,באישהו שלב פשוט פיזית לא יכולתי לקום מהמיטה.אבא שלי עזב את הכול ובא לעזור . ואני? הבטן ביעבע לי ולא רק מוירוס.

אני ושרון כמעט ולא רבים, לפעמים אני רבה, הוא שותק, סופג, נותן לי להוציא... אבל באמת יחסית להמון זוגות אנחנו לא מגיעים לשם, אנחנו מדברים הרבה, מוציאים החוצה

אבל אני הר געש. פיבי לא ישנה כמו שצריך, אני מוצאת את עצמי ערה בלילות עובדת ביום, ועם רגשות מצפון נוראית שאני מבקשת עזרה. כי שרון עובד קשה.

אבל רגע? אני לא ?

בין עבודות לפיבי לחיים יוצא שלא ממש דיברנו, השיחות שלנו הוקדשו לעבודה, שלי ושלו. הגעש הזה.

ואז התפוצצתי.שוב יש לציין.

הנסיבות עצמם לא חשובות, באמת היה טריגר, ובאמת שצדקתי גם שרון יודע את זה, אבל העוצמה , העוצמה מפחידה. בסוף הפיצוץ הזה פשוט קרסתי פיזית, שמונה בערב בקושי הצלחתי להניק את פיבי, נרדמנו יחד בצורה מאוד מסוכנת הסתבר לי (אני לא זוכרת כלום). באותו לילה שרון קם אליה איזה פעמיים. המתח היה באוויר, פרקתי והתפרקתי אבל היה שם עוד..

אתמול התקשרו אלי מהגן שאני אבוא לקחת את פיבי מוקדם כי יש לה דלקת בעין, שרון היה באזור בפגישה אז הוא אסף אותה ועבד מהבית ואני ופיבי יצאנו לטיול. שחזרתי חיכה לי מכתב ודיסק על השולחן. הנה קטעים נבחרים

רוי שלי

רציתי לתת לך את זה ב 10 לחודש (זה תאריך ההכרות שלנו, פעם חגגנו אותו .ר.) אבל לא יכולתי להתאפק. אני מחפש את זה כבר מלאן זמן וסוף סוף מצאתי את הדיסק, יש לי הרבה מה להגיד ולספר ולחוות ולשתף אבל תמיד בסוף היום אנחנו כבר שפוכים וגמורים שאנחנו רק ממלמלים סיפורים בשוטף בטיול עם הכלב. אז כדי לסכם את מה שאני מרגיש וחושב אני מקדיש לך את השיר והדיסק

מה שהלב בחר /קובי אפללו

את לי החסד ואת לי הבית

ואת שוכנת בליבי

את לי השקט אתך זה שניים

ואת יושבת בקרבי

מכל הלבטים בכל השינויים אני נשאר אתך

בכל הניגונים בכל הכיוונים אני נשאר שלך

כי את.מה שהלב  שלי בחר

אחרי כל מה שהוא עבר. את

כן את, מה שהלב שלי בחר

ואל חיקך תמיד חזר.את

קרוב אליך לרגשותייך

ואתך זה אמיתי

אנא סלחי לי אם לא אמרתי

את בחדרי אהבתי

מכל הלבטים...

כי את..

את מיוחדת אני יודע

וזה הסוד שמחבר

ובלעדיך בלי מילותייך

אני נווד אני חסר

מכל הלבטים...

כי את

רוי שלי, אני לא אומר לך א זה מספיק אבל את היחידה האהבה הגדולה של חיי ובלעדיך אני כלום

אוהב אותך מלאן תאלפים, אישה שלי, אהבה שלי, אמא של הבת שלי.... חולה עליך, מת עליך

כל הדיסק מוקדש לך תקשיבי למילים הוא חזק.

ובנוגע לעסק החדש, יש לי רק דבר אחד (או יותר) להגיד לך, המון המון הצלה אין לך מושג כמה אני גאה בך, מעריך ומעריץ את מה שאת עושה.

וכמו שקובי אפלוו אומר "אולי אחרי הכל תגיע שמיים.. אולי אחרי הכל תשמח מהחיים"

אוהב

שרון

הדמעות באו, יחד עם הכול (שיצאתי מהחדר הוא השמיע לי את השיר) ומילים ..ועוד מילים..

והכדור הענק הזה בחזה, כדור אש של אהבה שלפעמים אני מודה בתוך כל הטירוף אני לא מרגישה אותו

וחיבוק ענק.