יומן

אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב ומגרדת את הראש, מנסה להתפקס ולא הולך לי

קמה עושה קפה, משהו לאכול לא , לא הולך

חייבת לשבור את המעגל.

זה התחיל דווקא דיי טוב, לקוחות הגיעו, פגישות נקבעו ואני התמלאתי  מרץ לכבוש את העולם, להגיע לאן שאני רוצה

נכון זה לא פשוט ולא הכול הולך כמו שאני רוצה.. אבל עדיין.

עכשיו אני מרגישה (שוב?) בלופ של עצמי.

זה התחיל עם הווירוס  שחטפנו יחד, שבוע שלם של חוסר אונים, גם שלי וגם של פיבי, אחרי כמה ימים של הודנה (החיידקים פשוט אספו תחמושת) התחיל סבב ב'. היא עם דלקת אוזניים  שהתסבכה ואני עם התקפת אלרגיה שלא חוויתי כבר שנים, וחלק ממנה לגמרי באשמתי...

מה יצא מזה?

אני מחוץ למעגל העבודה.

בין אנטיביוטיקה (פיבי) משאף (אני) התבשרתי כי לקוח אחד שלי החליט לעזוב לא רק אותי אלא לסיים את הפעילות שלו, עם לקוח אחר יש לי בעיות שקשורות לצד ג' בכלל, והלקוח הכי גדול שלי במצב לא ברור שיתבהר (אם בכלל) רק בחודש הבא

ואני?

אני חצי חולה, ובעיקר מאוד מודאגת מפיבי. אני איתה 24/7 , אני מנסה לנצל כל דקה  שהיא ישנה בשביל לקדם עוד משהו אבל כוחות אין לי.

ושרון? הוא מנסה לעזור עד כמה שהוא יכול, דואג ועד מאוד, וגם הוא מקבל איתותים פיזים מהגוף שלו..

בקיצור- ברוכים הבאים לעולם ההורות.

ועכשיו? בתוך השקט הזה של הבית , אני מנסה להתפקס, לחזור למשחק, כמה טלפונים לעידוד, כמה ניסיונות לצייד לקוחות.. אבל זה קשה, זה לא פשוט, הראש עם פיבי בגן (ואפילו טלפון לגננת שלה שמודיעה שהכול בסדר לא מרגיע אותי),הגוף משווע לקצת שקט

והראש שלי עמוס.. יש רעש רקע כזה.

אפלו את בפוסט הזה לקח לי שלוש שעות לכתוב.

בנתיים שרון כבר הודיעה שהוא אוסף את פיבי,  הוא קבע לי תור למדקר שטיפל בו לפני המון שנים כי החלטנו שחייבים לעשות איתי משהו, נקבעה שיחה עם לקוחה פוטנצאלית והצלחתי לרצות לקוח שלי..

ועדיין – אני לא מצליחה להבין מה מציק.. מה הרעש הזה שמפריע לי.. איך עושים off .