יומן

ברגעים כאלו של סערה חזקה, אני נאבקת להחזיק את הראש מעל המים. ואני כל כך רוצה חיבוק, משהו שיאסוף אותי אליו עכשיו ויגיד זהכל בסדר זה רק ימולדת. ואין אחד כזה.

עבר עוד יום לא קל, הספירה לאחור בעיצומה, אני כל הזמן חוזרת ואומרת לעצמי שזהו עוד יומיים לחופש.

היום לא היה קל, הבולדוג ממשיך לחבוט בי ואני מנסה לנתק מגע, הצוות שמסביב עט עלי כמו נשרים על פגר טרי.

ואני נלחמת. כמה רוע יש לאנשים.

סורי קשה לי לכתוב עכשיו, כל הדברים צפים ועולים בי. והמאבק לדבר אותם בראש קשה מנשוא.

אני מנסה לעשות סדר במחשבות, להכין נקודות לפגישה השבועית לציין בהם את כל מה שהצלחתי לעשות עד עכשיו.

ויודעת שזה לא משנה.