יומן

באופן מפתיע הישיבה עם הבולדוג שהיה ברור לי שהיא מחר הוקדמה להיום . כמה מלבב לפתוח ככה את הבוקר.

הוא איחר בשלושים דקות (בטח גם לו לא היה מושג שהיא זזה, על פלאי המזכירות בפעם אחרת) ותפס אותי במסדרון בדרך לשומר להביא כמה דברים , שלוש מילים (שתי דקות באה) מעלית אחת, חיוך מהשומר ואני עולה.

לפני שנכנסתי לחדר שלו אספתי את המחשבות, נשמתי נשימות , אספתי את החומרים שהיו לי לפגישה וסיגריות. כמה טוב שמותר לעשן בחדר של הבולדוג.

זו הייתה שיחה חצי קשה חצי לבבית. מצד אחד לדעתי הוא הבין שעוד כמה מילים לא לענין והוא אומר לי שלום ולא להתראות מצד שני הוא היה חייב לדפוק מונולוג של שקספיר. בהתחלה הוא קצת חטף תקריזה כי קישקשתי על המחברת שלי, הסברתי לו שזה עוזר לי להתרכז (דיסלקטית+ הפרעות קשב עם תעודה יד ראשונה) לא עזר. הדלקתי סגריה.

ואני מקשיבה לכל הנאום ה' שלו, ובא לי למות - עד כמה הוא עיוור?

באיזשהו שלב התחלתי לרשום נקודות במחברת , ידעתי שכל נסיון שלי להפסיק אותו ולו לחצי מילה יגמר באסון.

הוא דיבר ודיבר, לא אומרת שהוא טועה בהכל אבל היו לו שם משפטים שצרחתי בפנים - איך אתה מעזי להגיד.

נתתי לו לסיים, אני חושבת שהוא היה בשוק ולו בגלל העבודה ששתקתי לכל כך הרבה זמן.

ואז אמרתי לו משפט מפתח- אני לוקחת את מה שאתה אומר ורוצה לחשוב על זה, אבל באתי לפגישה עם כמה נקודות.

שלפתי את הדף מהערימה של השוטף, כל הנקודות שכתבתי אתמול בלילה (תובנה מוקדמת?). אמרתי לו שיש כמה נקודות שמאוד חשוב לי להבהיר, אמרתי לו שהוא דוחק את הגבול בנסיון לסחוט ממני יותר, העלתי את הטיעונים שלי על דברים שהוא אמר, והוא בניגוד גמור אלי הגיב כל משפט וחצי והתקנטן על כל מילה, לא עזר לי כלום, דברי אל העצים והאבנים.

אמרתי לו שיחדול מהמילים שלו בפורמים פתוחים (אחרת איך אני אקבל יחס ראוי לתפקידי) הערתי לו על נקודות אמרתי כמעט הכל, כמובן שזה קטוע, כמובן שהוא בהכחשה מוחלטת.

אמרתי לו שאני צריכה עזרה. התשובה שלו גרמה לי לרצות לקום וללכת - ברגע שאני אהיה בטוח שאת מנהלת את הזמן שלך נכון אני אביא לך עזרה. משפט מחץ. אמרתי לו שלא יכול להיות הטרוף הזה, שאני השתפרתי בלנהל לעצמי את הזמן, אבל אין מצב שאני אספיק הכל, אמרתי לו לא לנצח אני אהיה כל לילה במשרד.

שיחה של שעה וחצי, שיחה שאמרתי כמעט את כל מה שרציתי.

יצאתי משם עם תסכול נוראי. מצד אחד הוא אמר שאין לו שום כוונות לפטר אותי (ממש..) אבל שאני חייבת לעשות X בדברים מצד שני הוא לא הקשיב איך הוא יכול לקבל את הדברים שלו.

והוא הבוס.

חשבתי שהקטע הרע של היום עבר. אז בא הפיצוץ עם השקרן.

בתחילת העבודה שלי במקום הזה, חשבתי שהשקרן הוא אחלה בן אדם, עשה קולות של עוזר, מפנים, לאט לאט אני חושפת את פרצופו האמיתי. אתמול הוא היה עסוק בלצעוק עלי, שהבודוג בא ואמר לו את אותו דבר הוא אמר לו - ה מצויין.

בא לי למות. השקרן לקח על עצמו חצי פרוייקט שלי מתוך הצהרה שאני עמוסה והוא יסתדר לבד, למזלי אני שומרת תכתובות במחשב. מחר הדד ליין של הפרוייקט והשקרן כמובן שלא קידם אותו, עוד אמש במסדרון בעודי שואלת משהו הוא אמר שהוא סגר את זה ישירות מול הבולדוג, היום בשיחה שלי עם הבולדוג נתתי את הפרוייקט כדוגמא של דברים שנסגרים ואני לא יודעת עלהם כלום- הבולדוג הרים חצי עין תורנית ואמר לי לא אישרתי כלום , על מה את מדברת. הוא העלה את השקרן על הקו וזה בלי היסוס שיקר לו במצח נחושה. חטפתי קריז תופת.איך הבנאדם מסוגל לשקר ככה?.

אחרי הישיבה עם בולדוג שנכנסתי לתוך הפרוייקט וגילית כמה פשלות השקרן עשה (יותר נכון לא עשה) התחילה שיחה, אמרתי לו שאני לא רוצה לעשות אותה בטלפון אז הוא הגיח כולו רוח קרב למשרד שלי. זה התחיל בשיחה נגמר בצעקות עד לב השמיים והקומה ואני העפתי אותו מהחדר שלי.

עלי לא צועקים.

שהמסתורי נכנס אחרי כמה דקות הוא מצא אותי על סף דמעות.

"את שוב מסבכת את עצמך" הוא נזף בי, אל תתני לזה לגעת בך, ובפעם הבאה שמשהו יצווח עליך ככה תשתקי.

שלושה טלפונים במקביל  החזירו אותי למציאות.

יש לי שלושה פרוייקטים ליום א', אני לא פה ביום חמישי כך שהלחץ עולה ועלה.

זה היה יום בלגן שהסתיים בשעה 23:00 אז ארזתי את עצמי מהמשרד, לא לפני שהבולדוג בדק שאני והוא לא באותו מלון בסופ"ש (התסבר לי לחרדתי שגם הוא נוסע דרומה) החלפנו שיחת חולין על מלונות, ימי הולדת וחווית.

הוא עוד זרק לי הכי הרבה נעשה פ.ע בדרום  אני יהיה מחובר.

ואני התאפקתי מלסנן לו- תשכח מזה אין מצב שאני עם טלפון פתוח. תסתדרו יום אחד בלעדי.

היום הזה נגמר, לדעתי הפוסט הבא שלי יהיה אחרי הכל, מחר צפוי לי עוד יום בגיהנום.

קרובת משפחתי תחזור לתפוס פה מקלט מדיני, הפעם זה סופי היא עזבה את הבית שלה ומחפשת אחד חדש. זה הולך להיות מוזר קצת, אבל גם ככה כל הסופשבוע אני לא פה אז נראה מה יהיה בתחילת השבוע.

חייבת לזכור לעבור את מחר בשלום עוד יום אחד לחופש.

כמה שאני זקוקה לזה.