יומן

זה התחיל במבול של טלפונים על הבוקר, יש סדר קבוע כל שנה. ראשונה אמא שלי שמודיע לי שהיום לפני כך וכך שנים היא ילדה אותי. אח"כ המשפחה שלי ואחריהם בקצב קבוע החברים הקרובים שלי. השנה לשם שינוי קרובת משפחתי השקימה אותי עם קפה חיוך ונשיקת ימולדת, אני שלילה קודם לא ממש ישנתי קמתי בתחושה מוזרה שהנה משהו מסתובב לי בבית. בפעם האחרונה שהעירו אותי עם קפה לימולדת זה היה בגיל 24 , ימולדת האחרון אותו חגגתי בזוגיות. (איכשהו שאני חושבת על זה אף זוגיות שלי לא החזיקה מעמד עד ליומולדת שלי, אני דווקא הערתי כמה מהם בנשיקת ימולדת, אבל זה פוסט אחר). קמתי התלבשתי , מונית ואני בדרך לשדה.  את הנסיעה זו תכננתי יחד עם חברתי הטובה, החצי השני שלי בעשרים שנה האחרונות. זה היה סופ"ש מדהים, ארוך ואני מביאה פה כמה נקודות קטנות של אושר שגרמו לחברה טובה אחרת שלי לצווח את המשפט הבא לפני שעה- ואו חזרת אחרת..

יום של הפתעות..

קצת אחרי שחגרנו את עצמנו היא הוציאה 2 מעטפות קטנות, רוי היא אמרה לי בצעקה(כמה רעש יש במטוסים) זו רק ההתחלה. הדמעות  כבר עמדו בגרון, ואני עשיתי כל מאמץ לעצור אותם, מאמץ מיותר שלא הצליח כמובן.

ברכת ימולדת מכל הלב, עם מילים שרק היא יכולה לכתוב ומתנה קטנה ואישית.

המטוס ממריא ואני בוכה.

היא הסבירה לדיילת שהכל בסדר, יש לי יומולדת ואני רגשנית קצת..

אחרי טיסה מדיוקת להפליא, הגעה למלון, ברכות מהצוות וקצת התארגנות, בעודי עומדת ועוצרת את נשמתי אל מול הנוף המדהים של מפרץ אילת היא קוראת לי לחדר- בואי רגע. נסיונות התחמקות שלי לא העילו, מה היא מציקה חשבתי לעצמי.

הפתעה מס' 2 . ודמעות שוב זולגות..

אחרי סבב של בריכה לובי חוף ים הגיע שעת הערב, המקומות במסעדה שהייתה זכורה לי לטוב מהעבר כבר הוזמנו ואני התחבטתי מה ללבוש, לובשת מחליפה לובשת מחליפה ואז היא אומרת לי - למה לא תלבשי את זה. הפתעה מס' 3  . כמובן שכל האיפור נמרח לי.

הגענו . אני מקצרת פה שעתיים של ארוחת שחיתות ואלכוהול עם מלצר מדהים ששמע את השיחה שלנו על ימי הולדת, על החיים ודאג לאספקה שוטפת של יין מצויין (שחבל שלא שאלתי מה הוא היה). אחרי בליסה ממושכת הגענו לשלב הקינוחים, חברה שלי הזהירה את המלצר שעוד רגע אנחנו  טובעות ואז אפשר יהיה לשקם עלינו שוניות אלמוגים.

דיברנו על ספינה שהייתה ליד, דברנו על האלמוגים שנהרסו. הוא הלך.

כמה דקות אח"כ האורות כבו, ושיר ימולדת נוגן ברקע, אני לא קלטתי מה הולך, פתאום שולחנות שלמים שרים לי ימולדת שמח.

הפתעה מס' 4 - צוות המקום חוגג לי . היא נשבעה לי אלף פעם שלא היה לה מושג, והפרצוף שלה אמר הכל לא היה לה שמץ. בעל הבית ניגש לברך, אמר שהם רצו להוריד אותי לספינה שעגנה לא רחוק, רק שיש כמה בעיות איתה, ואני קצת מסטולה אז הם לא רצו להרוס לי. הדמעות זלגו.

בסוף הערב הלכנו לסיבוב, להוריד קצת את האוכל, שתיים מתנדנדות על שבילים של עיר.

והייתה עוד הפתעה שעשיתי לכולם, אבל את זה אני לא מגלה.

בקיצור היה יום של הפתעות.

יום בריף,

את כל שישי ביליתי בריף. קשה לתאר את התחושות שלי מהמקום הזה, שעות על המזח, צלילה אחת (חייבת לעשות קורס צלילה) עם מדריך שעשה לי ימולדת מתחת למים, וכמה חברים ימים שבאו להגיד מזל טוב מקרוב.מדהימה אותי החיה הזו היה מדהים.

איזה פינאלה ליום הזה.

אני כותבת פה עכשיו מוחקת שורות, מתחבטת מה לספר, מה להשאיר לעצמי ואני שומעת רעש . וריח מוכר יישן עולה מהחלון

גשם. טיפות גדולות על החלון. לא חזק רק טיפות.

חזרה למציאות. להכרה. אחרי שלושה ימים של אושר שאני מקווה שימשכו לעוד כמה פתאום הגשם מכה על החלון.

כמו מזכיר לי שהנה כל דבר טוב בא לסיימו.

ואני אישה של קייץ.

תודה לכולם על הברכות. אני הולכת לתת מבט בחלון.

לנשום את הריח הזה ולחשוב על הדולפינים.