יומן

קטנה שלי,

הנה עוד חודש עובר.. אוטוטו זה עניין של כמה ימים.

ואו כמה גדלת.

לא יאמן שכמעט שנה עברה מאז שיצאת לך לעולם.

אני מנצלת כמה דקות שהחלטת לישון לך ככה סתם בשביל לכתוב לך.

מדהים איך את משתנה מיום ליום, אני לא מדברת רק על הצד הפיזי, את יודעת שסבתא אומרת שאת הופכת להיות דומה לי? עד עכשיו כולם טענו שאת העתק קטן של אבא שלך רק בצבעים שלי.את כמו זיקית, צבע העיניים שלך משתנה, צבע השיער שלך משתנה, בכלל לפעמים אני מביטה עליך בבקר ואומרת ואו..

פיבי שלי..

נדמה לי שרק אתמול ההינו רק אני ואת בדירה ההיא בתל אביב,רק אני את ואבא.. והזמן, הוא שוב זולג מבין אצבעותיי.

כל יום את לומדת משהו חדש, לפי הניסיונות החדשים נראה כי בקרוב תעמדי לך לבד, ועוד רגע תפצחי לך בהליכה נמרצת, אין ספק שהמנוי לחדר כושר יהיה לא רלוונטי בקרוב, נראה לי שלא יהיה בו שימוש.

חוויות המזון שלנו עוברות מהפיכה, שאת אוכלת כל המטבח הופך מהפיכה, אפלו הכלב בורח לפעמים הצידה.

בואי אני אגלה לך סוד, לפעמים אני עומדת מהצד מביטה בך מנהלת שיחה עם הצעצועים שלך, אני רואה אותך מחבקת את הבובה החדשה שקיבלת , מושיבה אותה ליד פו הדוב ואני נפעמת.

הטיימג שלך מופלא יקרתי, אני שומעת אותך מסתובבת במיטה עכשיו, הנה אני באה.

אמא.

פיבי.

אני חוזרת לכתוב לך.

זהו היום הגיע, את בת 11 חודש, אני אמורה לכתוב עכשיו דברים ללקוחות לעשות טלפונים וכל מה שאני עושה זה לבהות במסך ולחשוב עליך.

קטנה שלי, את כבר לא כזו קטנה את יודעת? אני ואבא שלך נפעמים כל פעם ממשהו חדש, כמו שאתמול הוא אמר את השם שלך  ואת ענית לו "כן" וסובבת את הראש אליו.

כמעט נפלנו שנינו לרצפה.

אני מנסה לכתוב לך ציוני דרך, אבל פתאום זה נראה לי כל כך מיותר, לעשות רשימה של מה את כבר עושה, את מי זה באמת מעניין? את עושה...

מיום ליום את הופכת להיות יותר.. אני מחפשת את מילה, כי גדולה לא מתאים ואישיות זה כבד, נסגור על פיבי?

בחודש הבא את בת שנה, וזה אומר שעוברים לספור בשנים, ממש כמו שעברתי לספור בחודשים שנולדת אחרי שקודם ספרתי איתך בשבועות, וכן יקירה מגיל כל שהוא תעברי לספור בעשורים אבל זה עוד רחוק...

אמא.