יומן

אם כולם גם ככה מחוץ לעיר,למה להיות פה?

יום שישי בצהרים חברים טובים מרימים לי טלפון. הי רוי למה שלא תקחי את עצמך ותבואי לסופ"ש? הקטנה מתגעגעת, אנחנו גם, תכיני תיק אנחנו באים.

מחשבה מהירה הראתה לי כי מלשבת בבית אין לי ממש מה לעשות.

אז באתי.

כבר כתבתי עלהם פה, לא ממש זוכרת איזה ניק הצמדתי להם. היא חברתי הטובה, החצי השני שלי , בעלה אימץ אותי שהוא הכיר אותה. והילדה? אושר גדול. כמעט בת חצי שנה, עינים של ים והיצור הכי מדהים שאני מכירה. היא מסוגלת לגרום לי לחייך בהתקפת בכי. כמה אושר ושמחה יש בה, חיוך אחד ענק. ארזתי הכל , ונסעתי.

זה היה סופשבוע של מחשבות, סופשבוע של תהיות סופשבוע של המון דיבורים על אהבה על החיים ועל המסלול שאנחנו עוברים. סופשבוע פנימי כזה. מנותק מהמולת העיר, סופשבוע עם ריח של סתיו . אם לפני שנתיים משהו היה מספר לאחד מהם שהם יהיו זוג+ ילדה סביר להניח שהם היו צוחקים עליו בגדול.זה קרה.ואו חלפו שנתיים.

ודברנו על האקס המיתולוגי, על העבר על ההווה על העתיד, ודיברנו על זה שלא סגור על עצמו. כמה דיברנו. בעלה שייחיה הוא חבר שלו, הוא רוצה לרצוח אותי ששמע על העיצה שנתתי לו, דפוקה את רוי, אני נשבע לך, אני אמרתי לו שידפדף הלאה, שימצא משהי טובה באמת, משהי כמוך ואת כמו דפוקה שולחת אותו להלחם על מה? על ילדה בת 22 שתעשה לו חיים קשים? מי יגרד אותו אח"כ את?  אולי אני אומרת לו,הבית שלי מתפנה הסופ"ש הזה.

סגרנו שזה יחזיק חודש.אם רק היית משחקת את המשחק הוא אומר לי , זה שלא סגור על עצמו היה יושב איתך עכשיו תחת עץ התות , ממלמל מילות אהבה ולא אני מסביר לך שאת הבחורה הכי מדהימה שאני מכיר, אחרי אשתי כמובן.

לא יודעת לשחק הסברתי לו, לא אני. אני כנה ואמיתית, וגם יודעת לוותר.

אמרתי לו שההרגשה הפנימית שלי על זה שלא סגור על עצמו משונה, סיפרתי לו בפעם הראשונה את זה שיש לי תחושה פנימית בקשר אליו שאני לא יודעת להסביר.

אתם דומים הוא פסק, לשינכם יש את אותה שריטה, רק מה לך יש הגיון והוא, הוא סיפור בפני עצמו.

רוי, הוא מביט בי, אני שמח שהתקדמת, הייתי הורג אותו אם הוא היה פוגע בך.

עזוב אני אומרת לו, הוא חובק עכשיו בת 22 שתעשה לו עוד כמה שריטות.

ישבתי שם שעות מתחת עץ התות , עם עצמי, עם המחשבות.

עם הרצון הזה לאוהב משהו באמת, בלי משחקים , בלי תחרויות מול ילדות בנות 22.

שעות.

הגיע הערב, עד כמה שלא רציתי הגיע הזמן לארוז את החלמות ולחזור למציאות לדירה שלי.

הבית ריק, קרובת משפחתי העבירה את חפציה לבית החדש כבר אמש, פתאום יש מקום בבית ויש שקט, אין אף ארגז להתקל בו בכניסה. היא אפלו נקתה את הדירה והשאירה פתק.

לעוגן שלי. תודה על הכול, מי יתן והשנה הזו ארגזים של אהבה יהיו אצלך בבית.

טלפון קוטע את הפוסט הזה. היי רוי את לבד? קול לא מזוהה על הקו.

כן אני עונה מי זה? השעה חצות בקירוב ואין לי שום חשק לנהל שיחות של נחשי מי אני.

השושואיסט. הוא מזדהה בשמו ורק שהוא מבין וסגור על זה שאין לי שמץ מי הוא הוא אומר לי מי הוא.

בחצי שעה האחרונה אנחנו מנהלים שיחה משעשעת למדי, הוא חוזר על נסיונות הגישוש שלו, שיחות על שתיה , על מקומות , שיחה של מחמאות, ואני ספק משתעשעת ספק תקיפה.

הוא מנסה את גורלו שוב, מוזר בהתחשב שאני יודעת שהוא נמצא עכשיו אי שם בדרום.

ואני עיקשת כתמיד מסבירה לו שאין מצב לשלישיה, למה לי אני שואלת אותו להכנס לחיים של זוג? והוא חוזר ואומר על הבחירה, ואני מרגישה בקולו את הרצון הזה לחבל מילוט, את הרצון הזה לגלגל הצלה ממה שהוא מכנה ברירת המחדל שלו.

מתשהו אני הופכת לרצינית משהו, מסבירה לו שלפעמים הרבה פחות כואב זה ללכת ממשהו רע.

אני עובר דירה הוא אמר לי, התכנון הוא שהיא תעבור איתי אבל אני לא יודע.

כמה אומץ יש לו אני חושבת, להשיג את הטלפון שלי. ברור לי ששבי נתן לו אותו, ברור לי שהוא מחפש משהו בלתי רצני.

אבל למה איתי? שיחה קולת פתאום הוא הופך לאחר ומבקש לחזור אלי, התפקיד קורא לו.

ושוב אני פה עם המחשבות, עם הפיתוי, רק לפני כמה שעות אמרו לי ללמוד לשחק משחקים.

בתגובות לפוסט הקודם עוף החול אמר לי להפסיק לחשוב .

הנה הוא שוב על הקו, מתנצל ואומר שהוא לא לבד עכשיו, מבקש רשות להתקשר עוד חצי שעה.

אתה יכול לנסות אני אומרת לו, אם אני הולכת לישון הטלפון סגור. יש טעם להתקשר אליך מחר הוא מנסה?

תמיד אפשר להתקשר אלי אני מפתיעה את עצמי, רק לא בבקר אז אני עסוקה בעבודה ואין מצב שיש לי זמן לדבר.

טוב הוא פוסק, אני אנסה לדבר איתך אח"כ ואם לא אנחנו עוד נפגש בשמחות.

סוגר ומשאיר אותי במחשבות ..