מהורהרת משיחת האמש, מתחבטת יתר על המידה בהצעה מגונה/דוחה שקיבלתי (הכל בעיני המתבונן) יצאתי לערוך סקר קטן בקרב הקולגות שלי על הענין. מלווה בתחושת שליחות אלוהית(וארוחת צהרים של שאריות חג) יצאתי לבדוק האם רק אני חיה לי עדיין בעולם האשליות של הם חיו להם באושר, וזוגיות זה משהו יציב. הרי ממצאי סקר בלי מהימן בשום מקום.
חשוב לציין כי ברוב המקרים השאלות שנשאלו היו מלוות במיני סיפור, שמטרתו הייתה להרחיק את הפצצה כמה שיותר רחוק ממני, ולמנוע את השאלה שבאה באוטומט- כאלו לא היית בסטואציה הזו אי פעם ,אף אחת מהם לא זכתה לתשובה - לא למה את חושבת שאני שואלת...
מרבית הנחקרות - הודו בפה מלא כי היו לפחות פעם אחת עם גבר נשוי.שהדיון התמקד בכזה שיש לו חברה התשובה שהתקבלה הייתה מזעזעת לא פחות - חברה לא נחשב. ולא פחות שכיח מה עם זוג?
מרבית הנשאלים - ענו כי לפחות פעמיים היו עם אשת איש, וגם הם למרבה הפליאה לא ממש ספרו את התפוסות.
כולם טענו שיש להכנס לסיטואציה עם עור שלי פיל, ומתוך ידיעה ברורה שזה רק סקס.
ארזתי את המחקר ואת שאריות ארוחת הצהרים שלי לשיחה עם חברה טובה. היא מעודכנת על הסיפור והתחלחלה למשמע העידכון על השיחה הלילית שלנו.מתוך הכרות רבת שנים שלה עם המטריה היא אמרה לי, תשמעי כמו שאני מכירה אותך הוא מבזבז פעימות מונה. את בחורה טובה, לא תלכי על זה.
לא נותר לי אלא לחשוב על עולם האשליות שלי. מעולם בהיותי בזוגיות לא הפנתי מבט ימינה ושמואלה, פעם אחת בחיי בגדו בי בצורה אכזרית (אי שם בשנות הנעורים), בחושי המחודדים גילתי את זה והעפתי אותו לארבע רוחות, מה גם שהדביל בנסיונות עמוקים לחזור אלי הלך לוידו אצל החברה הכי טובה שלי.
דביל כבר אמרתי.
לא שכחתי לא סלחתי ולא חזרתי.
מה נשארתי לבד?
בעולםה אשליות של אהבה ? האם באמת כמעט כולם בוגדים?
איך זה שכולם שואלים אותי (דקה אחרי שהם לא מבינים איך אני עוד לבד) למה אני "לא שולפת משהו מהרשימה".
מה יש רשימה כזו ואני לא בא? יש פרוטקציה אצל משהו?
ממתי הדברים הפכו כל כך שונים.
זה הם או אולי זו אני שמתמודדת בדיילי אופייני עם דילמות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
