יומן

הפוסט הזה עבר כבר את הגרסא השלושים אלף שלו, הוא נכתב כבר יותר מחודש, נכתב נמחק, עשרות גרסאות שלו הושלכו בלחיצת כפתור אחת..

לא קל לי הנושא, כאלו אני מפחדת, אני מנסה לנטרל מטען רב עוצמה שנדמה לי שנגיעה אחת לא נכונה תשמיד הכול

את היכולת השברירית שלי להיות פה.

לגור פה.

זה לא פשוט .

זה אף פעם לא היה פשוט

עכשיו זה כבר קשה.

יש לנו המון שנים של מטענים , כן ככל שאני גודלת אני יודעת שזו לא את , זו סבתא, ממש כמו שאחי הקטן זה לא הוא, זו את.. וזה בכלל סיפור שגורם לי להתפוצץ.

ועלי?

לקח לי המון זמן, ועלה לי מספיק כסף לדעת שאני חייבת להפסיק לצפות ממך להיות משהו שאני רוצה, ולרוב באמת אני עומדת בזה, לרוב אני יודעת לא לצפות ממך להיות מה שאת לא יודעת להיות.

לרוב כבר כתבתי?

השבועות האחרונים קשים לי עוד יותר, השבועות שלפני היומולדת של פיבי היו קשים מנשוא , כל פעם שאת חוטפת את התקפי ההפקות שלך, הרגעים בהם התחרות הטיפשית שלך עם אחותך על מי יותר טוב עולה לי בבריאות.ואני?אני סופגת למה? כי אני כאן.

שלא יכולתי יותר ארזנו את עצמנו, השארתי לך את פיבי ונסענו עד קצה הארץ

כי לא יכולתי לנשום יותר אמא, לנשום פיזית.

את קולטת שאני לא נושמת?

בשבועות האחרונים זה כבר חצה את בגבול ספיגה שלי, ואני כבר עונה, עכשיו כבר לא משנה מה את אומרת אני יורה.

והפחד?

הפחד שלי להיות כמוך.

ושרון כל הזמן אומר לי- אני לא אתן ך להיות ככה

אבל גם את עם כל המגבלות שלך לא ההית ככה.

זה פוסט טעון, עם הרבה מתח, האצבעות מכות על המקלדת , וזו נכנעת, מידי פעם נתקעות פה אותיות, כאלו שפיבי שיחקה איתם , כאלו באה לרכך את המכות שלי.

תשמעי,

חשבתי על זה אני פה שנה, ושנה לא שמעתי כמה אני טובה אלא כמה אני לא, נכון שמידי פעם רצות מחמאות אבל לרוב הן בנוכחות אנשים אחרים,  את יודעת למה לא קיבלת ספר תמונות של פיבי לגיל שנה למרות שנורא רציתי לעשות? כי אין לי כוח לשמוע איך את ההית בוחרת טוב יותר..

ואני יודעת שאת מלאת אהבה, ושיש דברים שנאמרים כי זו הדרך שלך להביע אותם

אבל רבק

כבר מצאתי את עצמי אומרת לאבא שירגיע אותך כי אני לא יכולה עוד, ובקצב הזה למרות שאנחנו מתכנים לנסות לחסוך עוד כסף אני אמצע לי דירה שכורה וזהו.

וכן אני יודעת שאת אוהבת אותי, סורי חנק בשבילי זו לא אהבה.

אני מוצאת את עצמי מביטה בך בבוז, איך המרדף שלך אחרי הנעורים האבודים , המרדף שלך והחיים הוירטואליים שאימצת ... פשוט מעוררים בי אכסה.

ואת יודעת מה , אני מפחדת

מפחדת להיות ככה.

אני חושבת שמהפחד שלי נובע הכעס, איך את מעיזה להתדרדר ככה?

איך פתאום הפכת לפאטתית ראבק את אמא שלי .

זה לא פשוט לכתוב את זה, עוד יותר לא פשוט לא למחוק את זה.

אבל הפעם אני אשלח,אולי זה יצא קצת החוצה...