יומן

לא יודעת איזה יום היום.

אם אני לא פותחת את היומן אין לי מושג.

בועה

ועכשיו אין מצב שאני אפתח יומן.

מה זה משנה? הכל מתחבר

תשע בערב ואני נכנסת הבייתה  זורקת את התיק במטבח, מכינה איזה פינוק לחתולה המאומצת שלי, בכל זאת היא בחרה אותי אז כדאי להתייחס אליה קצת לפני שהיא תקפוץ בחזרה לבית האמיתי שלה, כמה הודעות בתא הקולי, אנשים עוד מתקשרים אלי הבייתה בעצמי אני לא זוכרת שיש פה טלפון? מסמנת לעצמי בחצי חיוך שהיום הגעתי מוקדם.

מנסה לעשות סדר במחשבות, כל הגשרים/חגים/חול מועד הזה מבלבלים אותי לגמרי.

סוגרת את המקרר ופותחת שוב, יש שאריות בגט טרי מאתמול לאיזה סנביץ בקטנה, מותר לי לנשנש משהו.

עוברת לסלון

ערמות העיתונים של יום כיפור עוד מונחות בכל מקום, שני ספרים שהבטחתי לקרוא ולהגיד את דעתי עומדים בדיוק אבל באותה פינה כבר שבוע.

אין לי כוח לקרוא.

כמה בלגן יכולה לעשות בחורה אחת שבכלל לא בבית.

מבטיחה לעצמי לעשות סדר בחג

הבטחות צריך לקיים?

פותחת טלויזה, מדפדפת כבר שעות בערוצים, פותרת שאלות בחוליה החלשה, מזפזפת על האנשים של טקס האוסקר, מתעדכנת מה קורה בעוד ערוצים.

חוסר מנוחה.

השכנה מימול לא מפסיקה לצעוק. אולי יקנו לה כבר מכשיר שמיעה לפני שהיא תהפוך את כל השכונה לחרשים?

שאלו אותי היום אם מעציב אותי שאין לי חיים, שאלתי איזה יום היום שאני אדע אם זה יום לחיות.

חוסר מעש.

אחרי יום כיפור מאוד אינטינסיבי עם אנשים נשים וטף (ולא אטומי תינוק זה מדהים, אבל עוד לא בשבילי) פתאום יש ריק כזה.

שקט, עם רעש סטטי של דירה.

מוזר.

השושואיסט התקשר בסוף השבוע, לא זוכרת אם כתבתי על זה או לא, תפס אותי סחוטה אחרי יום פרוייקט, נפנפתי אותו מהקו, בלי הסברים בלי כוונה.

אני אסרב לו אם הוא יתקשר שוב, מהסיבה הכי בנאלית- ירד לי החשק ממנו, בשביל לילה אחד זה כבר הרבה יותר ממנה שאני מוכנה לשקיע.

לא מרגש אותי.

מסבך אותי.

לא שווה.

לא יודעת לאן כולם נעלמו, עוד כוס קפה, המי יודע שאני שותה יום, נזכרת שמחר יש ישיבה בחוץ בשמונה וחצי, שונאת לקום מוקדם בשביל ישיבות חסרות מעש.

עוד רגע ונגמר עוד שבוע, מדהים איך החיים שלי נגמרים לי לפני שעשיתי משהו. אין לי תוכניות לחג, אין לי חול מועד חצי יום (שמונה בערב נחשב?)

הבולדוג עוד לא קיים את ההבטחה שלו, והיום מצאתי את עצמי מדקלמת לכל מיני צוותים שעובדים איתי- תלונות לבולדוג יש גבול למה אני יכולה לעשות יחד.

הפדיחה הייתה שדיקלמתי לו באוטומט את התשובה הזו שהוא שאל שאלה.

חייה על אוטומט.

הבולדוג היה בשוק.

שיצא מהשוק וייקים את ההבטחה שלו

מדהים איך החיים האלו עוברים לידי, רגעים של רגש מול אוטומט של השרדות.

איפו רופורט שיביא איזה שאגה.

ולפנינה של הלילה- למי שלא ראה את פרדייז הוטל- קבלו המלצה חמה- כל ערב בערוץ 10 .

ענק.