יומן

היום הזה התחיל מוזר

במסגרת סריקת העיתונים הבוקר גילתי חבר ילדות בעיתון , המגורים בחזרה בבית, זה שתאומת נפשי חוזרת לעיר, השיחות על פיבי , אכשהו כל זה יחד מחזיר אותי לילדות שלי.לעבר...

ניסיתי  לדלות  מה אני זוכרת מאז, תקופה לא קצרה ההינו אני והוא צמד חמד, השניים שלא מסתדרים עם אף אחד, אלו שכמעט עפו ביחד בכל שיעור, אני חושבת שהוא הראשון שהפרידו אותו ממני על אי התאמה, למערכת כמובן... אחריו יהיו עוד כאלו עד שהמורים הבינו שכדאי שאני אשב עם עצמי.שעורים שלמים הוא היה שולף חוברת קומיקס מתחת לשולחן (ברור שישבנו בסוף אחרי הג'ירפה) ומסביר לי על הדמויות על האנשים.. מראה לי דברים שכתב.זו הייתה חברות מסוג אחר, בקיץ ההינו צולפים מהגג בעומדים למטה עם צינור וכדורי נייר, או עושים מעשה קונדס אחר.הוא כבן לשני פסיכולוגים היה מסביר לי בשיא הרצינות למה אנחנו עושים את זה, ועוזר לי לנתח את היחסים שלי עם הסביבה שלא היו משהו.לא זוכרת באיזה כיתה ההורים שלו נסעו לחו"ל, אני זוכרת חלופת מכתבים, אפשהו לדעתי יש תמונה שהוא שלח מאיזה יער שם ..זהו,זה כל מה שאני זוכרת ממנו.

איתרתי אותו ברשת ושלחתי לו הודעה. התמונה שלו העלתה לי חיוך פתאום הוא נראה איש.

במסגרת החיפוש נתקלתי באיש אחר לגמרי, קולגה שלי עוד מימי צבא הגנה לישראל, גם הוא איש מאוד מיוחד יש לנו ברזומה המון שעות ביחד שנים אחר כך חלקנו גם  מקום עבודה, לא מזמן קראתי שהוא הקים חברה משלו .. שזכה במכרז גדול, החלטתי לשלוח גם לו מסר, לבדוק מה קורה איתו, אולי אפשר לעשות שוב משהו ביחד..והתגובה לא איחרה לבוא.. " ממתי את כזאת כוסית?? מה המצב מותק?"..   לא ידעתי אם לצחוק או לבכות... זה מה שיש לך להגיד לי?

מעניין איך היום הזה ימשיך, מהניסיון למדתי שימים שמתחילים ככה נגמרים לגמרי אחרת...