החג הזה הגיע ככה, בלי שממש התכוונתי לכבודו.
כרגיל בניגוד לכולם לא היו לי תוכניות. רשימת מלאי קצרה הראתה לי שאכשהו כמו תמיד כולם התפוגגו, טוב כמעט כולם.
זוג החברים התקשר אתמול בערב שהם בדרך לזוג חברים שלהם לארוחת חג, שיחה קולחת של רוי תעודדי, וכאלו, אני אוהבת אותם אבל לפעמים הם נותנים לי את ההרגשה שאני סוג של משהי שצריך לדאוג לה, לא במובן החיובי. הם התנצלו שלא חשבו עלי והציעו שאקח מונית ואצטרף.
תודה לא תודה.
גם ככה לא היה לי ממש כוח לאף אחד, אני משלימה שעות שינה ושעות קריאה. ספר אחד מאחורי (דווקא לא רע) אני עוד נלחמת בשני.הוא מפיג לי את השיעמום למרות שהוא דיי רע.
בצהרים נפגשתי סוף סוף עם ג'. אנחנו חברים כבר עשור בערך, עבדנו פעם יחד ומאז אנחנו מקפידים לא להפגש יתר על המידה, אנחנו טוענים שזה המתכון המיוחד שלנו.אנחנו יכולים לא להפגש חודשים ולהכנס לשיחות כאלו רק אתמול ההינו יחד.
השיחה הייתה כרגיל עמוקה קשה נוקבת, אנחנו מרשים אחד לשני לשקף את העצבים החשופים.
דיברנו על המתולוגי שלי, חבר משותף, ג' ניסה לגשש אם יש מצב שאני באה איתו אל המיתולוגי, הוא כמו כולם לא רוצה להתקל באישתו. רוי, הוא בן 32 ויתום מאב ואם, זה מצב נוראי, נכון שהוא חרא של חבר, לא שומר קשרים, אבל ברגעים כאלו צריך להתעלות על עצמנו, לדלג על אשתו.ניהלנו שיחה על כל מה שעבר בשבע שנים האחרונות , איך דברים משתנים.
הגענו מסקנה שעוד אז אהבתי אותם קצת שונים. אמרתי לו שאני אשיג לו את הטלפון שלו , לא מבטיחה כלום.
ואח"כ עברנו לדבר על מחויבות, על קשרים, סיפרתי לו על זה שלא סגור על עצמו. הוא הביט בי במבט מוזר ואמר, רוי אני מכיר אותך עשר שנים, לא שמעתי אותך מדברת ככה על אף אחד מאז המיתולוגי, ושהכרתי אותך הוא היה החצי השני שלך.
כואב?אמרתי לו שעכשיו כבר לא, זה כאב קצת. את מרמה הוא אומר לי. אולי קצת אמרתי לו. לא בכל יום אני מרגישה שפגשתי נפש תאומה. בזמן אחר במקום אחר.הוא אמר שהוא שמח לשומע שהרגש לא מת לגמרי.
דיברנו על הרצון שלי בזוגיות, על זה שאני משקיעה את כל כולי בעבודה, על מעגל חברים שמצטמצם.
דיברנו על הזוגיות שלו, על הסבב הנוכחי עם בת זוגתו שזה להם סבב ב'. אולי הפעם זה יהיה בסדר הוא אמר.
היא אמיצה אמרתי לו לקבל אותך שוב אחרי שריסקת אותה בפעם הקודמת. עכשיו זה שונה הוא אומר שננו בוגרים יותר.
שיחה של שעות בבית קפה, עשה לי לחשוב.
מוצאי חג,
חברה שלי על הקו, כבר מזמן התרחקנו והקשר לא כתמול שלשלום, דיברנו חצי שעה, על הא על דא על כלום, בסוף היא התעקשה שנלך לקפה מחר, ואני לא הבטחתי לכום, את שוב בבונקר היא נוזפת בי.
כן אני עונה את מכירה איך זה.
ואני יודעת שמחר אני אצטרך להתמודד איתה שוב, אין לי אלא לתהות מה יותר קצר להתמודד איתה או לצאת.
השושואיסט על הקו, היי הוא צוהל לכבודי מה שלומך? איך החג? את מרגישה יותר טוב? לקח לי דקה לזהות.
בסדר אני עונה לו בשיא הקרירות.
אני מתקשר בזמן לא נוח? אני יכול להתקשר שוב, אם יש טעם.
אין טעם אני עונה לו.
שהיו לך אחלה חיים, אני מזהה קול של אכזבה בצד השני.
גם לך ותשמור על עצמך בכל הבלגן שם בחוץ.
ולהפתעתי הרבה זה לא מזיז לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
