זה כן או לא רק ימים יגידו. מה שכן קשה לי עם ההמתנה.
חסרת יכולת לדחות סיפוקים שכמוני,
וזו לא רק אני
בשבועות האחרונים נדמה שכולם בודקים מה מצב השחלות שלי, קרובים רחוקים כולם. לכולם יש מה להגיד, לייעץ, לשאול.. אנשים שההכרות שלי איתם שיטחית שואלים אותי, נו מה עם הבא/ה בתור.. אנשים שאני ממש לא רוצה לחלוק איתם את תוכניות הרחבת המשפחה שלי מייעצים לי על הפרשים.. שלא נדבר על חמותי שלא ברור לה למה אני עוד מניקה , מצד שני אני משערת שהיא לא התגברה על ההפתעה שאני בכלל מניקה.. וחלאס והנה גם אבא שלי שאל אפלו באופן דיי מפורש
מה נו? מה נו? אנשים מה?
כאלו לא מספיק קשה לי גם ככה עם הקטע הזה אני צריכה את כולכם על הראש שלי?
אני בלופ, מאז שהחלטנו אני בלופ, כל חודש סביב אותם תאריכים אני בלופ, זה כן, זה לא, יהיה או לא...
גם החודש.
כל עייפות, בחילה או הרגשה מוזרה מייד מעלה את המפלס, וככל שהוא עולה ככה אני טורחת להוריד אותו.
למה זה טוב?
כמו רוב הפוסטים האחרונים שלי גם זה נכתב בהמשכים.. (פיבי בחופש ) איפו הייתי?
אהה, תצאו לי מהרחם תודה.
והעייפות, השבוע הזה יש בי עייפותרבה(סימן??), , לא פלא, פיבי מוציאה עוד שיניים, אני ערה ימים ולילות... ומצד שני ככה? וקרו השבוע כמה כמעט תקריות עם העייפות הזאת
או אולי???
אני מנסה לבדוק עם עצמי מה יש בזה שמעסיק אותי מצד אחד, ומצד שני מפחיד אותי, למה אני לא מצליחה "לסנן" את מה שמסביב ולהקשיב לגוף שלי, אני הרי מכירה אותו כל כך טוב.. אני רק צריכה להקשיב.
ואל תחפשו סיבה הגיונית, אני מייד אגיד לכם שחולת שליטה כמוני מפחדת, שחסרת יכולת לדחיית סיפוקים מידיים כמוני רוצה את זה כאן ועכשיו (ואם אפשר לדלג ולהגיע לשלב הסופי זה בכלל טוב) ושאם לא אז אני אתאכזב אז למה לא לבחור בשיטת הבת יענה?,ושגם הזיכרונות מהסיבוב הקודם עוד טריים, ולא, הם לא היו משהו...
בשיחות עם שרון הוא פונה למה שהוא הכי טוב- להצחיק אותי. מבחינתו הוא לא רוצה שאני אתאכזב, כבר ההינו בסרט הזה, אחרי שהוא מצחיק אותי, וחוטף (הורמונים??) הוא מסביר לי שמה שיהיה מבורך, ושאני כבר אמורה לדעת שלא משנה איך אני מתכננת דברים לחיים יש זרימה משל עצמם.
צודק
ועדיין...
חג שמח אנשים, אולי אחריו יהיו לי בשורות, או שלא, מה שכן, בחייאת אל תכנסו גם אתם לרחם שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
