יומן

יום מתיש מסתיים. אני רק רוצה לסיים משהו על המחשב, עוד חצי סגריה ולעוף. החג הזה רק עושה לי בלבלות לגמרי.

נכנסת לחדר אחרי פגישה לא היה  אף אחד. כמה תיקתוקים על המחשב, עוד טלפון, עוד בדל סגריה נוסף למאפרה.

ואז אני קולטת.

איננו.

נמוג.

נגוז.

נעלם.

איפו הנייד האישי שלי?

את הנייד האישי הראשון שלי קנתי לפני חמש שנים. אני שהנייד הוא עוד יד פה ואוזן בשבילי סיימתי תפקיד ענק ועזבתי מקום עבודה. במקביל גם עברתי דירה. שבוע וחצי הסתובבתי עם נייד של חברה, אח"כ חזרתי לה אותו.ארבעה ימים אח"כ התברר לי שהפסדתי עבודה .הלכתי כמו גדולה וקניתי מכשיר אישי.

שבוע אח"כ מצאתי עבודה, קיבלתי מכשיר מהעבודה והנייד שלי שכב לו במגירה. החלפתי עבודות ומספרים בקצב מסחרר. הכל חוץ מהנייד שלי.

חלפו השנים החלפתי עבודות והוא היה שם. לפני שמונה חודשים בעודי חוזרת לשוק העבודה גיליתי שלמרות שאני לא מדברת כמעט החשבון של הנייד גדול, הלכתי בררתי שידרגתי. גיליתי שעבדו עלי ב ע נ ק

שמצאתי עבודה בתור פרילנס סירבתי בנימוס להצעה למכשיר חברה נשארתי איתו, הגשתי להם פרוטי שיחות יפים.

ומה שטוב בזה שהפסקתי לשגע את החברים שלי עם מספרים שאני זמינה בהם. יש לי אותו מספר נקודה.

הגעתי למקום הנוכחי, עובדים עם רשת אחרת, אין מצב.

מנוסה מהעבודה הקודמת אמרתי לעצמי חצי שנה נסיון, לאט לאט התחלתי לחלק את השיחות בין הנייד של העבודה לבין הנייד האישי, לא ממש העתקתי מספרים.היה נפלא לסגור את הטלפון של העבודה שבא לי (לפעמים זה לא נפלא אבל למה להיות קטונים) לדעת שיש צילצול של טלפון מאנשים שאני אוהבת.פיתחתי סוג של פיצול מכשירים, את זה של העבודה אני שונאת לתפעל, את האישי שלי אני אוהבת.פיצול צילצולים , אות חיים.

אני לא זוכרת מספרי טלפון. לא יעזור ומאז שהוסיפו עוד מספרים בכלל נהייה בלגן.ואת כולם רשמתי על הנייד, הקפדתי לגבות אותם גם בכרטיס וגם על המכשיר.מלבד האנשים הקורבים אלי היו שם גם כאלו שהייתי איתם לרגע, אנשים שקשורים באופן עקיף לעבודה (במילים אחרות מעסיקים פוטנצאלים) sms  ששמרתי.

עולם קטן.

נעלם.

נמוג

נגוז.

בהתחלה חשבתי שאני והמעופפות שלי לא רואה אותו, ידעתי שדיברתי עם חברה שלי בצהרים, שיחה שנקטעה כי קראו לי לישיבה. זכרתי איפו הוא היה מונח.בכל זאת, אני יש לי נסיון בדברים שנמצאים מטר מהאף שלי ואני לא רואה.

זעקת קרב למסדרון וקולגה באה , רוי מה איבדת עכשיו? אני בהתקפת לחץ, הופכת את כל ערמת הניירת שעל השולחן.

הנייד שלי, הוא נעלם, אני ממלמלת לעצמי היא מתחילה לצחוק, איך נעלם אם הוא קשור לצאוור שלך ? את היחדה פה שהולכת כמו מפגרת עם המכשיר על הצוואר.אני לא  מפגרת, הוא זוועתי לא נכנס לאף כיס ואם הוא לא קשור אני מפילה אותו, מאבדת אותו .גם ככה הוא מצלצל אצלך כל חצי דקה  היא נוזפת בי.את הנייד שלי אני מחפשת הוא נעלם. והוא היה על השולחן, אותו אני לא קושרת לצוואר. אותו אני משאירה על השולחן.

אולי השארת אותו בבית?כאן באו חמישים שאלות בשלוש שניות, על כולם עניתי אחת אחת.הזיכרון המחורר שלי הפך להיות סדיר ידעתי שהוא היה מונח על השולחן.

הבולדוג שומע את המהומה ובא לראות מה עוללתי עכשיו ומה זה הזעקות קרב מהחדר שלי. הוא כמעט התפלץ. את כל הארונות רוקנתי  על הריצפה, קלסרים ניירות.החדר שלך נראה כאלו פרצו לפה הוא סח לי.

נעלם לי הנייד האישי שלי אני עונה לו. למה את מסתובבת עם שני מכשירים,עד עכשיו אני לא מבין. בטח השארת אותו אפשהו.

בהתחלה עוד הגעתי לתא הקולי שלי. ארבעה אנשים עברו בכל החדרים שאני קשורה בהם לראות אם הוא מצלצל אפשהו.

אח"כ הגעתי למנוי אינו זמין. ידעתי- הוא נמצא אצל משהו אחר.

אני אחסוך לכם את הפרוצדורות , את הדיכאון שחטפתי שהבנתי שלמרות שעשיתי ביטוח אני צריכה לשלם המון כסף לטלטיב.

וזה עוד לא נגמר.קיבלתי פירוט שיחות, מסתבר שלגנב שלי בניגוד אלי, יש חיי מין עשירים מאוד, הוא התקשר לנערות ומכוני לויי. מסכן, את השיחה האחרונה שלו קטעתי באמצע ע"י ניתוק הקו.

אני ממש מבואסת מזה, נכון שזה רק טלפון, נכון שבעידן הנט אין בעיה לשלוח מיילים למי שיש לי ולהגיד תעדכנו. נכון שהקורבים  יודעים את שני המספרים.

בכל זאת.

זה הצליח לחתוך.

התחלתי לעשות רשימה של טלפונים שאין לי שוםמקום..

אנשים שעבדתי איתם פעם, אנשים שחשבתי שאני ארצה לעבוד איתם בעתיד

כמה דייטים מוזרים ששמרתי על הנייד לצורכי סינון.דייט פוטנצאלי שנעלם.

ופתאום קלטתי.

אין לי את הטלפון של זה שלא סגור על עצמו.

טוב נו גם ככה לא היה לו שימוש.

בדרך הבייתה ליד המעלית אני צוחקת עם אחד החברה בעבודה שלי על הנייד שנעלם.

נו רוי כמה נזק הוא שואל

בכסף או בדייטים אני עונה לו.

כסף אני לא יכול לעזור אבל בדייטים כן.

הוא הבטיח לתת את הטלפון שלי לאיזה חבר שלו.

הנה רוי יהיה לך טלפון חדש לרשום.

אמר וחמק במעלית.

סה"כ טלפון, סה"כ עוד גניבה משרדית קטנה (מסתבר שגונבים גם אצלנו..).

איזה באסה זה הכניס אותי.

וכן אני יודעת צריך פרופורציה בחיים.

אין לי.