יומן

זה התחיל בתור תגובה לפוסט הזה של אמא'לה, ואז פתאום שראיתי שעברתי את מכסת התווים ועוד לא הגעתי לחצי, הבנתי שיש פה משהו .

 שבוע הבא יהיה לנו מסיבת סיום בגן, אני עוד זוכרת את המסיבה של  שנה שעברה.

 זו השנת לימודים המלאה שאנחנו מסיימים, בשנה הקודמת ההינו שלושה חודשים בלבד. שנה מלאה  בדברים, בתובנות. אז הנה 10 תובנות שלי על השנה שעברה לה, על הדברים שהיו, גם בשביל שבפעם הבאה שאני אנסה לזכור אם זה היה ככה יהיה לאן לבוא, וגם בשביל אמא'לה וכל האמהות ששולחות את האוצר פעם ראשונה לגן.

1. הסתגלות :

ההסתגלות שלנו מחולקת לשני חלקים, בפעם הראשונה  פיבי הייתה בת שלושה חודשים , ידידותית לסביבה, מברברת ומלאת אהבה, באנו לשלושה ימים , כל פעם קצת, ביום השלישי היא פשוט נרדמה לה בעריסה בגן. ידעתי שהיא בידיים טובות .

בספטמבר חזרנו שוב, מכוון שפיבי הכירה את המקום ואת מרבית אנשי הצוות היא זחלה לה ממני בשמחה, אני עוד נשארתי קצת באזור. אבל הנה תובנות מהתבוננות בילדים אחרים:

·        כדאי שהילד יכיר את המקום קודם

·         השבוע הראשון הוא הסתגלות, קחו בחשבון מראות קשים של ילדים בוכים ומטפלות חסרות ידיים, מרביתם דרך אגב מהר מאוד נרגעים , במיוחד אחרי שאת הלכת , וכן, לעמוד מאחורי הדלת לא נחשב ללכת, ממש כמו בהנקה שמנסים לתת בקבוק פעם ראשונה, יש להם חושים לדעת שאנחנו שם..

·         לאמהות מנוסות זה לא יותר קל

·        לאמהות מנוסות עם ילדות שמסתגלות מהר זה בכלל לא קל

2. השאלות וציוד :

אם יש משהו שאימצנו השנה , כתובה מהפעם הראשונה זה נושא הציוד.לא משנה מה מבקשים אני "תרמתי" מספיק. לא עושה סטוקים בגן.

·        אנחנו שולחים פעמיים בחודש טיטולים

·        פעם בחודש בערך מגבונים (אצלנו אין קניה משותפת לכל הילדים, אלא לכל ילד)

·        כל עוד פיבי ינקה – כל בוקר מנה יומית + מנה קפואה ספר  עם השם שלה ותאריך

·        שעברנו לתמ"ל – מחלק מנות אישי.

·        בגדים – לא יותר מ 2 סטים

3. לא נעים לי מת:

אין דבר כזה לא נעים לי, המטפלות נותנות שירות, הם מקבלות הרבה כסף בשביל לדאוג לדבר הכי יקר לנו.  להיות מטפלת במיוחד בפעוטות זה לא עניין של מה בכך, ובכל זאת זו העבודה שלהם. לא להסס לדבר עם ההנהלה אם משהו לא נראה

4.פחד:

עם כל האהבה לצוות כל פעם שדיברו על התעללות, הוא מתגנב פנימה, החשש הזה שמשהו יפגע בדבר הכי יקר . אין מה לעשות. למרות שפיבי הולכת לגן עם מצלמות אני יודעת שקודם כל צריך לסמוך על הצוות (מי שרוצה לפגוע יעשה את זה) אבל גם על החושים שלך.

5. החברים החדשים או הוירוסים מכים שוב..

כל מי שעובר פה יודע שעברנו את חורף הזה חולים כולם מדברים על זה ששנה ראשונה בגן הילד חולה, זו הדרך של המערכת החיסונית להתפתח גורסים הרופאים..

·        מה שלא סיפרו לי – גם ההורים חולים, או במקרה שלנו כול הבית חולה.

·        לקחת בחשבון אין מה לעשות

·        ילד עם חום זה מפחיד..

6.  הרביצו לה:

באחד הימים שבאתי לקחת אותה שמתי לב שיש לה "שעון" או תיק תק כמו שפיבי אומרת, המטפלת הסבירה לי מי הילד הפוגע (החבר שלה ) ושזה נעשה בגלל שהטרוריסטית הקטנה חבטה בו .

·        מזעזע לראות סימני נשיכה על הילד שלך

·        מזעזע לדעת שהילד שלך  מרביץ ו/או נשך

·        זה שלבים שכולם עוברים

7.   מילים מילים:

לא יודעת אם זה אצל כל הילדים אבל אוצר המילים של פיבי גדל מאוד, והיא גם אימצה כמה שגיאות של ילדים אחרים.

·        הילדה תוכי- מה שהיא שומעת היא פולטת, כן גם קללות

·        מילים חדשות שלומדים בגן- לחזור עלהם בבית

·        אסור לשאול שאלות אם לא רוצים לקבל תשובה של – ל א !

8. לא רוצה הביתה :

לזכור לא להיעלב בפעם הראשונה שבאים  לקחת אותה והיא אומרת "לכי" או "לא רוצה הביתה.." זה מעליב, זה צורב אבל זה קורה אצל כולם..

9 . אמהות אחרות:

נכון שבגיל הזה הם לא ממש עם חברים, אבל זה יעיל לנסות ליצור קשרים עם אמהות אחרות, לחלוק אינפורמציה, לבדוק דברים וגם להעביר אחרי צהרים יחד..

10. מצפון אימהי:

אישית לקח לי 30 שנה והמון כסף לקבור את המצפון שאמא שלי שתחייה גידלה בי, ילדה אחת הולידה מצפון חדש.  המציאות שלנו, שבה מצפים מאיתנו מצד אחד להיות אמהות מושלמות ומצד שני לחזור למעגל עבודה יוצרת מצפון.

·        זה הזמן לנקות את המצפון – אמא שטוב לה היא אמא טובה. לא משנה עד איזה שעה הילד הגן. פיבי לדוגמא   בגן עד 17:00, נכון שאני משתדלת לקחת אותה קודם אבל לא תמיד הולך, והילדה? מאושרת עד הגג..

ואז לפני שמבינים משהו מגיע החופש הגדול.. ועליו עוד אין לי ממש תובנות, כרגע הוא קצת מלחיץ אותי.