אני אוהבת חיות, ככה זה שאת בת להורים כאלו.
סבתא שלי לא הרשתה לאמא שלי (שהייתה חולה מאוד בתור ילדה) לגדל חיות, אז היא בתמורה התחתנה עם קיבוצניק ואימצה לעצמה כלבים. אבא שלי מגדל חיות מהיום שהוא נולד, המיתולוגיה המשפחתית מספרת שסבתא שלי כמעט ילדה אותו בין הלול (מקום העבודה שלה) לרפת (שם עבד סבא שלי).
בילדות גידלתי כמעט כל חיה שיכולתי, בהתחשב בניסיבות שהיה לנו שני כלבים בבית. ביסודי היה לנו "חדר טבע" שהיו בו מכרסמים מסוגים שונים (ארנבות, עכברים, אוגרים, קביות וגם.. חולדה שהצילו ממעבדה) וזוחלים.בחופשים נהגתי להביא הבייתה כל פעם בע"ח אחר, הכלבים שלי מעולם לא הבינו למה פתאום יש עוד משהו על הריצפה חוץ מהם.וזה בלי להחשיב חתולי רחוב שקיבלו אוכל, אוגרים שגודלו על בסיס חיים קצר (עד היום לא הבנתי למה הם מתים כל כך מהר.. אם לא מחשבים את אלו שהכלבים תקפו).
שעברתי לגור עם האקס המיתולוגי ניהלתי איתו קרב של חמש שנים כמעט עד ששכנעתי אותו שמתנת יום ההולדת המושלמת בשבילו היא כלבה. הם כמובן הפכו לגוש אחד , ושנפרדנו היה ברור מי נשאר עם מי.
הלב שלי נשבר, אבל ידעתי שעם סגנון החיים המטורף שלי, אין סיכוי שאני לוקחת בע"ח. אז אימצתי את החתולה של השכנה שלי.
אחד הדברים שהכי הרשימו אותי אצל שרון בפגישות הראשונות היה האהבה המשותפת שלנו לחיות. בפעם הראשונה שנכנסתי אליו הבייתה ראיתי כבר בכניסה כלוב ענק של ציפורים, כלובים של ארנבות , כלב ותרנגולות בחצר .
שעברנו לגור יחד, נפרדנו,(על מי אני עובדת, אני ביקשתי הוא ויתר),מהתרנגלות, אומנם אני נכדה של לולנית אבל אני גם אוהבת לישון והריח.. הרס אותי.
שעברנו לגור אצל ההורים שלי נפרדנו מהמשפחה של הארנבות שפוזרו בין חברים, מכרים וכאלו שחיפשו מתנות לאחיינים שלהם. הווטו הפעם היה של ההורים שלי. שקיבלו אותנו בהאהבה עם כלב, כלוב ענק של ציפורים וילדה אחת בת חודש.
בהמשך הוספנו אווקריום קטן . פיבי אוהבת חיות ושמשתתפת פעילה בגידול שלהם . הדבר הראשון שהיא עושה בבקר (אחרי צעקות א- מא דייסה) זה לצעוק לכלב, יש בנהם מערכת יחסים דיי אהודה, הוא מלקק לה את הפנים, היא דוחפת לו יידים לפה. גם שהיא חוזרת הבייתה היא ישר הודפת אותו - אני חושבת שהיא למדה להגיד זו-זז רק בגללו.
מלבדו יש לנו את החתולה, היא ירושה של אח שלי, נצר למשפחת החתולי הרחוב שגדלו בחצר עם הכלב הקודם, כאן יש מערכת יחסים בריצה, כל אימת שפיבי מתקרבת לחתולה , החתולה נמלטת, נרשמה פעם חצי תפיסת זנב, אם במערכת יחסים של פיבי עם הכלב אין התערבות של מבוגר, הרי שפה אנחנו מקפדים על הפרד ומשול, החתולה תוקפת את הצל של עצמה לפעמים מרוב זיקנה, ולא בא לי לראות את הפרוצוף של פיבי אחרי.
פיבי אחראית על האכלת היונקים (לציפורים עוד לא הגענו והדגים זה רק מלהביט), בבקר היא "שמה" אוכל לחתולה יחד עם אבא שלי, בערב אנחנו שמות יחד אוכל לכלב וזה אחרי שהיא מאכילה אותו בארוחת הערב שלה. בין לבין היא מנסה לרדוף אחרי כל חתול רחוב אפשרי תוך קריאת פססס פססס בוא וזוז.
אני אוהבת את הקטע הזה של פיבי, המגורים פה והיתרונות של החצר עושים לה דברים שאני בתור ילדה רק חלמתי .
בשבועות במסגרת החגיגות בגן הביאו פינת ליטוף חיות ניידת . עקרונית אני קצת נגד הדברים האלו, הילדים הקטנים לא יודעים להחזיק נכון את החיות, וזה נראה לי דיי כואב. המכלאה המאולתרת של המכרסמים נראתה כמו פינת ריצה זעטוטים מנסים להשיג ארנבת וקביות. כולם על כולם. זה היה המפגש הראשון של פיבי עם מכרסמים (וגם עם נחש אבל זה פוסט אחר). היא הוקסמה מהארנבונים הקטנים, לא פחדה , ליטפה וחיבקה (בעדינות!) ולא ממש הסכימה לזוז.אני ושרון התחלנו לחשוב על הוספת ארנב ל"גן חיות" שלנו פה. היה דיון , אני חששתי שזה קצת מוקדם, וידעתי שההורים שלי לא יאהבו את הרעיון.
שקראתי אצל אמא'לה על איה שלחתי תגובה והתקשרתי לשרון, אמרתי לו שיש ארנבת שמחפשת בית, הוא שאל אותי אם כבר הבאתי אותו הבייתה.
בצהרים פגשתי את אבא שלי, אימצתי ארנבת לפיבי אני מבשרת לו.הוא בתגובה אמר שהוא מבין שאני כבר לא שואלת אותו (בפעם האחרונה כמעט הבאתי עוד גור כלבים משוטט והוא שם וטו טלפוני ) אבל איזה מזל שלא אימצתי פיל.
בערב אחרי טיול הפגשנו את איה ואת פיבי, העיניים של פיבי ברקו, סיפרנו לה איך קוראים לה והיא ישר צעקה א יה ! איה! והלכה להביא לה את הכסא חוץ שלה, התיישבה וחיכתה שנשים את איה עליה.הבוקר היא לא הסכימה ללכת לגן בלי להגיד שלום גם לאיה.
ואבא שלי? גם אם איה הייתה פיל, הוא רק ראה את המבט של פיבי ולא חשב על זה שוב לרגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
