בחיי.
איך שרון אמר, חודש שלם חיכית זה יגיע ויעבור ובסוף שכחת?
כן.
אולי כי אני בדרך החוצה מקלקול קיבה שהרס לי את הארבעה ימים האחרונים וחיבר אותי ואת האסלה
אולי כי המתנה היחידה שרציתי לא תהיה
ובעיקר- כי החיים סוחפים אותי.
אני חושבת שבין כל הדברים האלו של החיים, של החזרה למסגרת, בין הספקות שלי לגבי המשך הדרך המקצועית, החלומות על מקום משלי, הדאגה לפיבי שחזרה לגן, ושגילתה לנו שהחברה בגיל שלה לא ממש מדביקים את הקצב שלה דחקו בעצם הכול.
אז הבוקר מה שהיה לי בראש זה להכין אותה למעבר לקבוצה של הגדולים ממנה, לדבר על זה , להפוך את זה למשהו של כייף.
ככה שכחתי שיש לי יומולדת.
מי הזכיר לי?
אבא שלי.
ברצף הבוקר הוא "גנב" את פיבי ממני בתירוץ , והם חזרו שהם שרים לי יומולדת שמח. פיבי כמובן השתתקה ברגע שהגיעו אלי..
ככה נזכרתי שיש לי יומולדת.
שעה ומשהו אחר כך, אחרי שפיבי זינקה ממני בשמחה לכיתה החדשה, אחרי עוד כוס תה התחילו הטלפונים של החברים.
אז ידעתי.
יש לי יומולדת היום.
תגידו מזל טוב?
< פוסט יומולדת מסודר, יבוא אחרי החגיגות הרשמיות, ואחרי שאני אצליח לחשוב בבהירות מה זה יומולדת 36>
**** לכל מי שפיספס אי פעם.. אלו הימי הולדת שלי מאז שאני פה..אתם כבר מנחשים איך יראו החגיגות נכון?
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=48757&blogcode=844628
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=48757&blogcode=2468545
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=48757&blogcode=4831332
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=48757&blogcode=7442391
בבלוג זה
בכל הבלוגים
