השיחה הכי קשה בחג הזה הייתה עם החברה שתמכה בי בכל הפרוצדורה. היא עצמה לא רק שעברה את אותו תהליך ממש (אחרי למעלה משנה של ניסיונות להרות) אלא גם ליוותה את אימא שלה במאבק במלחמה בסרטן השד, בדיוק שחזרו הבדיקות עם הבשורה שאימא שלה ניצחה, אבא שלה התחיל להרגיש לא טוב. אחרי בדיקות גילו לאבא שלה סרטן רע ומרושע, כזה שבדרך כלל נותן התרעה שהוא מגיע,ואבא שלה מתעקש שהוא לא הרגיש כלום עד אז.. הרופאים אמרו שיש חשד יותר מסביר שההתעסקות עם המלחמה של האם, פשוט גרמה לו לא להרגיש את הגוף שלו.
אז גם את ראש השנה הזה היא "מבלה" במחלקה האונקולוגית, הפעם בין רופאים שלא נותנים סיכוי לכאלו שאומרים שאולי בכל זאת. בין אבא חולה שלא ממש מזהה , לאימא שרק החלימה וכבר מודיעה לה שהיא לא תחייה בלי החבר הכי טוב שלה.
זו הייתה השיחה הכי קשה, כי מצד אחד, החיים נמשכים כרגיל, האיחולים שלנו תמיד הם על בריאות, היא איחלה לשתינו שנה של פריון, היא רוצה ילד עכשיו יותר מהכול ואני לא הייתי מסוגלת לחלוק איתה את מצבי שלי , אני יודעת שזה ישמח אותה מאוד מצד אחד, בטח יש לה משהו מרגיע להגיד ומצד שני, זה יהיה כואב מידי.
עשרים שעות אחר כך, בהודעת טקסט אני מקבלת הודעה על פיטרה של זוגתו של לקוח לשעבר שלי, לא הכרתי אותה מעולם,שמעתי את סיפור מחלתה ומאבקה, והפשטות הזו שהמוות נכנס לבית, בהודעת טקסט אחת. שתי מילות פרדה אישיות והסבר טכני על לוייה בחגים ושבעה.
החיים קצרים אני אומרת לשרון.התייעצות קלה עם שרון מה עושים (במצבי ממש אין מצב שאני הולכת לבית עלמין, ובטח ובטח לא לאדם ספיציפי זה) , עוד התייעצות עם חברה ואני מחליטה לשלוח לו הודעת טקסט משלי, מילים אשיות על צער.
ככה זה לסמן סוג של נוכחות.
מוות בעידן דיגיטלי
כמה שעות אחרי שהמוות נכנס לחג, ערב יורד, העננים בחוץ מהווים תפאורה מושלמת למלאך המוות, ואז טלפון עם בשורת החיים.
האמא של הפגון, מספרת לי בשמחה על הריון טרי משלה. אני בוכה מאושר, לכאורה מילים פשוטות , הפגון כבר בן שלוש , ועדיין אני יודעת מה זה אומר עבורם.
מבטיחה לה גם היום כמו אז, אני איתה צעד צעד.. שבכול רגע שהיא פוחדת אני כאן.
את השיחה הכי קשה שלי החג היא אומרת, אני יודעת כמה את רוצה להיות גם.
אני נושכת את השפה, ושותקת, בלב אני צועקת לה , הלו גם אני ... אבל לא מסוגלת, אני יודעת שהפחדים שלי ששולטים עכשיו ישתקו אותה.
אני מקווה שעוד נהיה יחד בחופשת לידה, אני אומרת לה, ושזו תהיה באמת השיחה הכי קשה שלך בחג.
הלילה יורד,
אני מנסה לסכם 24 שעות ראשונות של חג, עם חיים ומוות ב 24 שעות. שנה טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
